סיפור אישי.
זה קרה לפני שנתיים בדיוק.
בליל ל"ג בעומר אחרי שהיינו במדורות, אשתי נסעה למירון.
כשהאוטובוס הגיע למרגלות ההר,
היה זה ברגע האסון הנורא.
נהגי האוטובוסים קיבלו הודעה לא לתת
לאף אחד לרדת מהאוטובוס, ולהמתין שם במקום.
במשך השעות הבאות של ההמתנה,
כל נוסעי האוטובוס יושבים ומתפללים.
הם נמצאים במצב שאין להם ברירה, אלא
לראות מהחלון את שיירות האמבולנסים,
ולשמוע את המסוקים.
בית חולים שדה נפרש בשטח, והם
רואים את הפצועים וההרוגים מובלים, מראות קשים.
אחרי כמה שעות האוטובוס עשה דרכו חזרה הביתה,
אבל החיים השתנו.
בנפש נוצרה טראומה גדולה.
אחרי שבוע נסענו לשם באופן פרטי,
להודות, לבכות, להתפלל ולעכל את מה שקרה.
בהתחלה כל צליל של אמבולנס שעובר ברחוב,
היה מחזיר שוב ללילה הנורא.
אבל הזמן הוא הרופא הטוב ביותר.
חלפה תקופה, וגם זה נרגע.
אבל משהו נשאר.
למה היא נלחצת?
יום אחד שמתי לב,
שבאמצע שאני מספר לה משהו, היא פתאום נלחצת.
מה סיפרתי לה?
סיפרתי שנהגתי ברכב, היו בכביש כמה נתיבים,
ופתאום נהיה פקק בגלל שנוצר 'צוואר בקבוק' בכביש.
כשראיתי שהיא נלחצת שאלתי אותה: 'מה קרה?'
והיא אמרה: 'צוואר בקבוק. בבקשה, תשתדל לא להשתמש בביטוי הזה.
זה מחזיר אותי לאסון. זה מזכיר לי את מה שקרה שם'.
הייתה עוד פעם שבטעות הזכרתי את המילים: 'צוואר בקבוק'.
ושוב התחושה הזו חזרה.
מאז, אצלנו בבית אין את הביטוי 'צוואר בקבוק'.
למה אני מספר לך את זה?
יש כללים שכל זוג צריכים לבנות ביניהם,
כללים מותאמים אישית להם.
כל זוג צריך שיהיה לו הכרות עמוקה זה עם זה.
לדעת מה טוב לבן או בת הזוג, ומה לא טוב לו.
אילו מילים מתאים לו לשמוע, ואילו מילים לא מתאים לו לשמוע.
לכל אחד מאיתנו, בהתאם לחיים שהוא עבר,
יש מילים ומעשים שמקפיצים אותו יותר, ויש שפחות.
יש נושאים שמעכירים לו את מצב הרוח, ויש נושאים שכיף לו לדבר עליהם.
ובתור בני זוג מוטל עלינו ללמוד וללמד אחד את השני,
את הרגישויות שלנו, ולהיות מדויקים
ורגישים יותר אחד כלפי השני.
גם אם הרגישות הזאת לא מובנת ולנו,
ונראית חסרת היגיון. לכל אחד מאיתנו
יש ג׳וקים קטנים, נקודות קטנות שמפריעות לו.
לא צריך להיכנס לוויכוח האם הג'וקים הללו מוצדקים או לא,
זה פשוט מפריע לו, ואנחנו רוצים ללמוד לכבד אותם,
לכבד את האדם עצמו, על כל המחשבות והג'וקים שלו…
לדוגמא:
יש בתים בהם אחרי ששוטפים את הבית,
אסור לעבור בשום אופן, כל זמן שהרצפה רטובה.
לא משנה אם הרצון הזה מוצדק או לא.
יש כאן את הרצון של האדם, שלא יעברו לו בשטיפה – ואותו צריך לכבד.
הגאון רבינו בן ציון אבא שאול זצלל"ה היה אומר:
"בעל שעובר לאשתו בשטיפה, הוא לא דורך על הרצפה, הוא דורך עליה".
בחוה"מ פסח אירע פיגוע מזעזע בבקעת הירדן,
בו נרצחו הגב' לאה די ושתי בנותיה הי"ד.
הרב ליאו די, הבעל והאבא, אדם מיוחד וחזק,
הספיד את רעייתו ודבריו התפרסמו וחיזקו רבים מאוד.
אני רוצה להתמקד בסיפור אחד שהוא סיפר בהספד.
סיפור שיש הרבה מה ללמוד ממנו.
הוא סיפר שהוא ואשתו המנוחה,
נהגו להשתמש בכלל ״חמש על חמש״
בכל פעם שהיו נקלעים לשאלה, ויכוח, או חילוקי דעות ביניהם.
במקום להתחפר בעמדות, במקום להתווכח ולריב,
הם פשוט שאלו את עצמם את השאלה הבאה:
״האם עוד חמש שנים הנושא/השאלה/הוויכוח הזה
באמת יעסיק אותנו, או שהוא יראה לנו עוד חמש שנים חסר חשיבות?״
אם התשובה לשאלה הזו הייתה: לא!
לנושא המחלוקת הזה לא תהיה שום חשיבות עוד חמש שנים,
אז לא צריך להשקיע יותר מחמש דקות כדי לסיים אותו.
כלל כל כך פשוט וגאוני, כלל שמשנה חיים!
איך לנהוג בוויכוח?
סיפר לי פעם אדם שיש לו חולשה מסוימת,
ובכל ויכוח אשתו מנצלת את החולשה הזו כדי לנצח אותו.
והוא שאל אותי: 'מה אני עושה מולה?'
הסברתי לו את הרעיון הזה,
שאנחנו צריכים ליצור בבית כללים מסוימים בינינו.
מה לעולם לא נאמר.
איך ננהל את הוויכוחים שלנו.
באילו מילים או משפטים אף פעם לא נשתמש מול בן הזוג,
כי המשפטים האלו הם משפטים שנוגעים בנו במקום הכי רגיש.
הכללים האלו נובעים מתוך הבנה שאנחנו
רוצים לחיות בזוגיות טובה, באכפתיות,
מתוך רצון להתאים את עצמנו בצורה המדויקת ביותר
לבן הזוג שלנו, ולא לפגוע בו, חלילה.
איך בוחרים כללים?
הכללים הללו נוצרים בדרך כלל דווקא
ממריבות או ויכוחים קשיים ביננו.
מהם אנחנו מפיקים לקחים שמותאמים אלינו, להבא.
אם יש אדם שצעקות משביתות אותו,
הוא משתתק ולא מצליח להשיב.
אצלם בבית לא יהיה נכון להשתמש בצעקות כדי להשיג או להסביר משהו.
ולמה?
כי יש כאן בעצם סוג של יתרון לא הוגן לבן הזוג, שעל ידו הוא מנצח אותו.
אם אתה יודע שאשתך רגישה בנושא מסוים,
אל תזכיר אותו בכוונה, רק כדי לנצח ולהחליש אותה.
אתה לא היית רוצה שינצחו אותך
על ידי שימוש בנקודות שאתה חלש בהם.
חשוב לזכור!
גם כשאנו רבים וכועסים, אנו עדיין נשואים,
אוהבים ומעריכים זה את זה.
אנו לא שמחים כשיש מריבות בבית,
אבל כשהן כבר קורות, נפיק מהם את המיטב לזוגיות מדויקת ומאושרת עבורנו!
תכל'ס איך אני עושה את זה?
גם אם כרגע אתם לא בעיצומה של מריבה,
עדיין אפשר לגבש כללים לשיחה, בשלושה שלבים פשוטים:
- מודעות – שב רגע עם עצמך, וחשוב:
איזה כלל היית רוצה להקים בזוגיות שלכם?
או: איזה נושא או משפט אני לא אוהב שאשתי מזכירה?
מילים שמקפיצות אותך ממש, גורמות לך לכעוס או רק לרצות לברוח.
(אמא שלי? הבלאגן שלי? הטעות ההיא שעשיתי לפני שנה?)
- שיתוף – כעת, הזמן את אשתך לארוחת ערב נינוחה,
ושתף אותה:
(במילים שלך, זה הרעיון…)
"יש משהו שמאוד חשוב לי לשתף אותך.
אני יודע שאת רוצה שיהיה לי טוב. ותעשי הכל כדי שיהיה לי טוב.
שמתי לב שאם אני שומע את המילים…./ את המשפט…. זה מאוד מכאיב לי.
ממש עושה לי רע. אכפת לך להיזהר לא להזכיר את המשפט/ נושא הזה?
גם כשאנו כועסים או רבים? תודה רבה!"
- הקשבה – שאל אותה: "איזה כלל את היית רוצה שנקבע?
מה חשוב לך שיהיה או לא יהיה בוויכוחים שלנו?
יש נושא שאת לא אוהבת שאני מזכיר?"
יישמת? כל הכבוד!
כעת עשיתם שני צעדים משמעותיים בדרך לזוגיות טובה יותר!
מאמין בך!
ומברך אותך בהצלחה גדולה לחיים מאושרים!
הרב משה עמר
מו"ץ ומדריך חתנים לחיים איכותיים
כאן בשבילך! כדי שתגיע הכי מוכן בטוח ורגוע ליום חתונתך!
