החולם והלוחם

ר"ח אדר, סוף זמן חורף בירושלים, שנת התשס"ט.

אני נשוי טרי טרי [שבועיים בלבד!], נוסע באוטובוס קו 72 בתוך שכונת רמות ב' בירושלים,

מביט בחלון ומחפש את בית הכנסת 'הכי יפה שראית בחיים שלך'. כך הוא אמר לי, זה ששלח אותי לשם.

ופתאום… אני רואה אותו, את בית הכנסת ה'הכי יפה שראיתי בחיים שלי'. בית כנסת מעוצב בצורת מגן דוד, עם כיפה ענקית במרכז, והרבה כיפות שסובבות אותו. באמת יצירת אומנות. בית הכנסת "עטרת ציון לעדת הכורדים", בית כנסת עם אנשים מופלאים.

הגעתי לשם כדי לנסות להתקבל לכולל הלכה חדש שנפתח שם, בית מדרש "מעלה שלום" ללימודי רבנות ודיינות  על שם רבי שלום בן לאה ז"ל.

באותם ימים,

• לא ידעתי כמה המסגרת הזו תהיה תובענית ודורשת תוצאות.
• לא ידעתי שההתפתחות הכי משמעותית בחיי, תתרחש בעקבות המסגרת הזו.
• לא ידעתי עד כמה רחוק אני יכול להגיע, מהמצב בו הייתי אז.
• לא ידעתי שבמקום הזה אפגוש את האנשים המיוחדים שיעצבו את המשך חיי ושליחותי בעולם.
• לא ידעתי עד כמה האברכים שם הם המובחרים ביותר, הטובים ביותר, שנותנים כח אחד לשני, ללמוד, לצמוח ולהתפתח.
• לא ידעתי שהכולל הזה יוציא בוגרים שמשפיעים היום על עולם התורה, בכל כך הרבה סגנונות ויכולות השפעה. מקימי ישיבות, ראשי כוללים, מוצי"ם [מעל 13 מוצי"ם שמשיבים בפועל] דיינים, רבני קהילות, ראשי מדרשיות לנוער, מחזירים בתשובה.

מה קרה באותו היום?

באותו יום פגשתי את ראש הכולל, הרה"ג רבי דן מזרחי שליט"א, שמנווט ומנהיג את הכולל במסירות אדירה, בחכמה נפלאה, וברגישות עצומה שאין לה אח ורע, באבהיות ובאימהיות לכל אברך ואברך.

שוחחנו, הוא קיבל אותי, והתחלתי ללמוד.

אז גם לא ידעתי שאני הוא האברך הראשון שמוסיפים לכולל מאז שהוא נפתח, כמה חודשים קודם, עם שמונה אברכים בלבד. אני הייתי התשיעי.

והדבר העיקרי שלא ידעתי אז – הוא מי עומד מאחורי כל הדבר העצום הזה… אבל מאז, כמו שאומרים, הכל היסטוריה. בוא נעצור רגע, ונתחיל מהתחלה.

מי הקים את הכולל הזה ופעל לטיפוחו ולקידומו?

רבי יהודה חיים ז"ל, שאתמול הלך לעולמו.

[בתמונה רבי יהודה ובניו המסורים בהכנסת ס"ת]

ביום בהיר אחד פנה רבי יהודה חיים לבנו, רבי שלום חיים הי"ו, ואמר לו: 'אני רוצה להקים כולל'. באותו הזמן, כפי שסיפר אתמול בנו רבי שלום בהספד המרגש, הוא עדיין לא ידע מהי המשמעות של 'כולל'.

אבל כפי שהוא רגיל בכל דבר, הוא פנה לרבו הבלתי נשכח, רבי אלעזר אבוחצירא זצללה"ה,

ושאל: 'האם כדאי לפתוח כולל?'

בירר רבי אלעזר: 'עם כמה אברכים אתה רוצה לפתוח?'

'עשרה'.

אמר לו רבי אלעזר אבוחצירא: 'אם כן, תפתח כולל של שמונה אברכים'.

בר"ח טבת, בחג החנוכה, נפתח הכולל.

אחרי תקופה שב רבי שלום לרבי אלעזר, עם השאלה: 'מה הרב אומר, אולי כדאי להגדיל את הכולל?'

וקיבל את התשובה: 'כן, תגדיל לעשרה אברכים'.

וכך כשאני הגעתי לכולל, הייתי התשיעי. עוד אברך נוסף יחד איתי, והיינו כולל של עשרה אברכים.

[כיום הכולל מונה מעל שלושים אברכים, ומוסיף והולך כל העת… וכעת נמצאים בשיא לימודי דיינות אחרי מבחן ראשון על חו"מ ג' בהכוונת הדיין הרה"ג רבי חיים וידאל שליט"א חבר ביה"ד בירושלים]

רבי שלום התהלך אז בתחושה מבולבלת. למה פעם הרב אמר שמונה ופעם הוא אומר עשרה?

בביקור הבא הוא שאל על כך את רבי אלעזר. הוא השיב לו בחוכמתו המופלאה, בעיניו הצופות למרחוק: 'אני רואה אנשים שפותחים כוללים, וכשהם פותחים עם עשרה אברכים, והם נשארים כל הזמן עם העשרה הללו. הם מרגישים שהם 'מסודרים', העיקר שיש עשרה, ש'אין עדה פחות מעשרה'… אני רציתי שתקבל את החוויה הזאת של ההוספה. ומכאן ואילך תהיה רק מוסיף והולך…'

איזה סוג כולל זה היה?

הכולל הזה היה כולל תובעני ביותר מבחינת מבחנים, ומבחינת זמנים. אני זוכר את ה'משמרים' שהיינו עושים לפני המבחנים הגדולים. שעות על גבי שעות של שינון והתמדה, ברמה גבוהה מאוד, עד שאפילו אשתי הייתה יודעת את החומר שהייתי הולך להיבחן עליו, את הסעיפים ואת הסימנים… הייתי חולם עליהם בלילה…

היה בכולל לחץ גדול, אבל היה זה לחץ שמצמיח. וברוך השם, היום במבט לאחור, כשמסתכלים על הפירות של הכולל הזה, רואים כמה מורי הוראה יצאו ממנו, כמה ראשי ישיבות, מרביצי תורה ומזכי הרבים…!

כי הגישה של הכולל הייתה: להפיץ את האור החוצה. ומי שהיה אחראי על הגישה הזאת, היה אבי משפחת חיים הרוממה, רבי יהודה חיים ז"ל, שאתמול נסתלק אל בית עולמו.

רבי יהודה חיים היה אחד האנשים הכי משמעותיים שהשפיעו על חיי. רבי יהודה חיים היה חולם, והיה לוחם. הוא היה יודע לחלום חלומות, להציב יעדים וללחום כדי לממש אותם.

אני הכרתי אותו אישית רק בעשור האחרון, אבל במשך שנים הוא היה חבר טוב של סבא שלי. הם עבדו יחד כסוכני חברת 'שמן' המיתולוגית לפני חמישים שנה. הוא היה מספר לי סיפורים על סבא שלי, הם עבדו קשה מאוד כדי להצליח, וברוך ה' הם זכו.

היום הזה הוא יום עצוב בעבורי. אבל הוא גם יום בו אני יכול להביט על המורשת האדירה שרבי יהודה חיים השאיר לי ולכולנו, ולנסות ללמוד, לקחת לעצמנו מהמידות המיוחדות שלו.

אילו יכולות היו לרבי יהודה?

אחת היכולות הנדירות שהיו לרבי יהודה; הייתה היכולת לראות מטרות קדימה, לעומק, ולטווח ארוך, ואז להאמין בהן וללחום כדי להשיג אותן. הבחנתי שהוא נעזר ביכולת הזו בחייו האישיים, ובעסקיו הרוחניים והגשמיים. והיא מצויה גם אצל ילדיו ובני משפחתו, ואצל עוד רבים וטובים ממכריו.

בתכונה הזאת הצליח לראות את הפוטנציאל בבחורים צעירים, אברכים טריים שרק כעת התחתנו, לחזות את העתיד אליו הם יכולים להגיע, ולהתייחס אליהם מעתה – כאילו הם כבר הגיעו לשם…! זה התבטא בהשקעה כלכלית, השקעה במחשבה, השקעה מכל הלב והנשמה עד לפרטים הקטנים. השקעה בעידוד קדימה, באמונה אמיתית בהם, ללא הפסקה, ובכבוד הגדול שהוא רחש לאברכים לומדי התורה.

היכולת הזו, היא להשקיע במניה שאתה מאמין בה, למרות שהיא כרגע נראית במחיר נמוך. להשקיע באהבה, מסירות ואמונה גדולה שההשקעה הזאת תניב פירות. זוהי יכולת משנת חיים. את חיינו ואת חיי הסובבים.

אם ניקח זאת ביחס לזוגיות – אני תמיד אומר לחתנים בהדרכה, שהיחס לבת הזוג [וכן להיפך] צריך להיות מתוך ראייה ארוכת טווח, חשיבה, 'איך יראה העתיד שלכם יחד?' ולא מתוך ראייה של 'כאן ועכשיו', מי אתה, מה יש לך ומה אתה מקבל כעת. הראייה הזו משנה את כל התמונה וההתייחסות לבן הזוג.

אם ניקח זאת לחינוך ילדים – התבונן בילד שלך, שהוא כרגע קטן, אך אתה כבר יכול לזהות את הניצנים של ההתפתחות העתידית, אתה רואה לאן הוא יכול להגיע –

וכבר היום!!!

תסתכל עליו, תייחס אליו, כאילו הוא כבר במצב העתידי שלו – הגישה הזו משנה את כל התמונה, וזה גם מה שיגרום לתמונה הזו להתממש!

זה מה שרבי יהודה חיים ידע לראות. להבחין במה שעדיין נסתר, לחזות בחלום עוד לפני שהוא מתממש, לראות אותו בצורה חיה.

מה עשה הרב כשפתח את הישיבה?

כך הוא גם עשה כשפתח את ישיבת 'תורת יהודה' לפני כמה שנים. כך פועלים גם הילדים שלו, בכל המיזמים והפעילויות בהם הם שותפים. הבנים האהובים והמיוחדים ר' שלום, ר' נח ור' דרור, והבנות רונית ודפנה הי"ו, שמלווים את הכולל בכל הדרך הזו. לנגד עיניי ניצב כל העת המחזה בו הם מגיעים לכולל ודורשים: 'תפיצו את האור שלכם החוצה. תקומו ותעשו!' ולעשות כמו שהוא עשה, וכמו שהם עושים; בכל המאמץ והכוחות!.

בוא, קח לעצמך את המידה הזו, של ראייה אופטימית למרחוק, והשקעה בכל הכח, ואז תצליח!

אני נזכר כעת איך הייתי רואה אותו בשנים האחרונות הולך לבית הכנסת, גם כשההליכה הייתה קשה עליו מאוד. היית רואה לוחם בשיא גבורתו. צועד צעד אחר צעד, בצעדים קטנים, איטיים, אך נחושים.

בימי גשם עז, עם רצפה מחליקה. היו לו את כל הסיבות להישאר בבית. והוא היה מגיע לתפילות ולשיעורים, יום יום. מחייך לכולם, מכבד את כולם. מתבדח עם כולם. הוא היה חד ושנון, ונהג לברך את כולם. והכל בגובה העיניים, למרות המעמד והגיל שלו.

הוא הותיר אחריו את רעייתו המסורה, מרת אסתר תחי', ושבט מפואר של ממשיכים במורשת שלו. בנים, בנות, חתנים, כלות, נכדים. ואפילו נינים זכה לראות בחייו.

הוא השאיר מורשת של לחימה וחתירה ליעד, יכולת ראיה לעומק ולטווח רחוק, נתינה ולב פתוח לאחרים, והכל בהצנע לכת ובענווה גדולה. גם בימים הקשים ביותר שלו, הוא רק נתן.

אתמול, בהלוויה, הגיע המון רב של אנשים ללוות אותו למנוחת עולמים. היו שם גדולי הרבנים ועמך ישראל, שבאו לחלוק כבוד לרבי יהודה חיים ז"ל. הוא היה חשוב בעיני כולם, וכולם היו חשובים בעיניו.

תלמד מרבי יהודה חיים ז"ל

תחשוב על עצמך! על אשתך ועל ילדיך כאל המניה שתניב לך את הרווח הכי גדול בחייך.

תשקיע בהם, תאמין בהם, ותתייחס אליהם כבר מעכשיו –

כפי שהיית מתייחס אליהם כשהם יגיעו לאן שאתה רוצה.

כן, אני מתכוון גם ליחס שלך כלפי עצמך!

תחלום. תלחם. תצליח.

הרב משה עמר

מו"צ ומדריך חתנים בהתאמה אישית