כנס רגע לסיטואציה הבאה:
יום שישי, שעה וקצת לפני שבת. זוג צעיר נשואים כבר שנה.
מאיר, הבעל, מארגן סידורים אחרונים, סוגר את המזוודות ומתכונן ליציאה לבית הוריו, להתארח בשבת.
פתאום פונה אליו אשתו, ואומרת: "מאיר, אני לא רוצה לנסוע השבת להורים שלך".
מאיר נבהל: "אבל מה נעשה? הודענו להורים שלי שאנחנו באים לשבת,
אמא שלי כבר הכינה את כל האוכל!"
והיא עונה: "אני לא יודעת מה לומר לך, אבל אני נשארת השבת כאן בבית!"
מאיר ממשיך: "אבל אין לנו כאן שום אוכל לשבת! לא חלות, לא דגים, לא עופות, לא חמין, לא סלטים. כלום! ועוד שעה כבר נכנסת שבת… נו, בואי נצא".
אך היא בשלה: "אני לא מוכנה לנסוע לשבת להורים שלך".
וואו. איזה אתגר. כמה בלגן בראש… ואיזה עצבים…
ומאיר לא יודע, מה עושים עכשיו???
אם הוא היה מתקשר אליך שעה לפני שבת ושואל אותך: "תגיד, מה אני עושה עכשיו?"
מה היינו מייעצים לבעל?
חשוב רגע…
חשבת?
התשובה מוכנה לך בראש? מעולה!
לפני שאענה אני רוצה לפתוח בסיפור אישי.
פעם שאלתי את חמי, שהוא איש חינוך ידוע, כיצד מתמודדים עם מצב בו אתה נכנס למסור שיעור, ומגלה שכל הכיתה עושה נגדך מרד, משתוללים וצועקים ואתה לא מצליח להשתלט?!
חמי ענה לי: לפעמים אין ברירה, אלא לקחת כמה 'קרבנות ציבור'. אמנם לא בטוח שהם אשמים במהומה שפרצה, אבל רק כך אפשר לפתור את הבעיה. ואז הוא הוסיף ואמר לי: "אבל אתה יודע מהי הבעיה שלך?" תהיתי. "מה?"
והוא השיב: "הבעיה שלך היא: איך הגעת למצב כזה, שכיתה שלמה עושה מרד נגדך?!
אצל מחנך טוב לא קורה מרד!!! הוא אמור לזהות סימנים של תסיסה בשלב מוקדם יותר, ולתת להם מענה".
אני אישית, כששמעתי את הסיפור של מאיר, מיד התעורר לי: איך הוא הגיע למצב,
שאשתו נמצאת בכזו מצוקה גדולה, ששעה לפני שבת, למרות שהיא יודעת שהם לא הכינו כלום לשבת, היא פתאום לא מוכנה ללכת, וזה תופס אותו בהפתעה?!
אדם שמשקיע בזוגיות שלו, בעל שמשקיע באשתו, אמור לדעת עוד הרבה לפני שמגיעים למצב כזה מה עובר על אשתו, מה קשה לה ולהיות לה לעזר.
לכן הלקח הראשון מהסיפור הזה הוא:
תדאג שהקשר הזוגי שלך עם אשתך יהיה ברמה כזו, שאתה יודע על כל שינוי שקורה, כבר כשהוא מתחיל. זה קורה כשאתה מוודא שתהיה ביניכם שיחה יומית, אפילו קצרה, על הרגשות ועל היום שעבר.
ניגש תכלס' לסיפור עצמו. מה עושים במצב כזה?!
מה צריך לייעץ למאיר לעשות?
א. הוא צריך להבין ולהפנים שאם בסופו של דבר הוא יצטרך להישאר בשבת בבית,
זה מה שהוא יעשה, ולא משנה איך הוא יצליח להתארגן.
אם על ידי שימורים ופיתות, ואם על ידי לקיחת יוזמה של הכנת שבת בסיסית נורמלית תוך שעה (בעיר חרדית ממוצעת זה אפשרי בהחלט). גם אם בסופו של דבר הם אכן ישארו בבית, הוויתור הזה ישתלם לו. כי הוא הוכיח לאשתו שהיא הראשונה עבורו. זהו הדבר שהכי חשוב לאשה להרגיש בחיים, שהיא הראשונה בתור אצל בעלה.
ב. כעת, מתוך המוכנות וההבנה הזו, לעצור הכל ולגשת אליה. לנסות להבין על מה יושב הסירוב שלה ללכת. הבירור צריך להגיע מתוך רצון כנה להיות לעזר, ולא מתוך כעס על כך שהיא 'תוקעת לו את החיים'.
בירור כזה, כשהוא נעשה בצורה נכונה, בדרך כלל יפתור את הבעיה; והיא תתרצה ללכת, אחרי שהוא יבין מהי הנקודה שמעיקה ומקשה עליה.
ג. בהזדמנות קרובה, לשבת אתה בזמן נינוח ולהסביר בנעימות שלא 'שוברים כלים' בזוגיות,
ולבקש ממנה שעוד כשהיא מרגישה קושי קטן, שתיגש לשתף אותו במה שעובר עליה, ולא לחכות עד שהוא יהיה עבורה קשה מנשוא.
- זוג מוצלח! הם לא זוג ללא קשיים אתגרים והתמודדויות.
- זוג מוצלח! הם זוג שיודעים לנהל נכון את המריבות והאתגרים ולהפיק מהם לקחים לעתיד.
- זוג מוצלח! לומדים להתכונן מראש לאתגרים וחוסכים את הטעויות של עצמם.
- זוג מוצלח! מדברים ומשוחחים ביניהם על הכל, וכשצריך נותנים תמיכה ועזרה אחד לשני.
מאחל לכולם, מכל ליבי
זוגיות מאושרת ומעצימה.
הרב משה עמר
מו"צ ומדריך חתנים אישי
