לרגל המצב: סיפור לשבת מארץ הסיפורים!

שמע סיפור מארץ הסיפורים.

היה פעם יהודי כפרי עני, שהמקצוע שלו היה – חוטב עצים.

יום אחד, כשהוא עומד ביער וחובט עם הגרזן בגזע עבה, עף לו הגרזן מהיד,

וכשהוא צונח לאדמה – שומע חוטב העצים צליל נקישה מתכתי, במפגש של הגרזן באדמה.

הוא ניגש למקום, ומתחיל לפנות בידיו את האדמה שסביב הגרזן.

לתדהמתו, הוא מגלה בתוך האדמה תיבת עץ גדולה, נעולה במנעול מתכת חלוד.  

הוא שבר את התיבה עם הגרזן,

ובתוך התיבה הוא מגלה כמות עצומה של מטבעות זהב נוצצים.

אותו כפרי התחיל לרקוד סביב התיבה, ולשמוח על האוצר שנפל לידו.

הוא אמר לעצמו: 'סוף סוף זה הגיע! מעכשיו נגמרה העניות שלנו!

מהיום נוכל לקנות את כל מה שאנחנו צריכים ורוצים, תודה לה".

הוא אסף את כל המטבעות לתוך השק שלו, והתחיל לצעוד לכיוון הבית.

תוך כדי הליכה, הוא מתחיל לחשוב. 'רגע, מה הם השלבים הבאים?

מה הולך לקרות הלאה בחיים שלנו?

אני יודע מה יקרה… אני אגיע הביתה, אתחיל לפנק ולהתנהג כעשיר,

ואז אשתי תשאל אותי, 'רגע, מה זה? מאיפה כל הכסף שפתאום יש לך?'

ואין לי ברירה, אני אצטרך לספר לה, כנות היא דבר בסיסי בחיי הנישואין.

ומצד שני,

אחרי שהיא תשמע את הסיפור היא תלך לספר לכל החברות שלה

מאיפה הגיע האוצר שמצאנו, ובסוף הידיעה הזאת תגיע לפריץ.

ואחר כך, הפריץ יבוא ויגיד לי, 'אתה יודע שכל היער הוא שלי,

וגם מה שנמצא בתוך האדמה של היער שלי, תחזיר לי מייד את האוצר!' 

מה עושים? איזו תוכנית מגבשים?

חשב וחשב היהודי, עד שגיבש תוכנית.

כשיצא מהיער, פנה הישר לכיוון השוק.

שם קנה ככר לחם, דג מלוח שלם עטוף נייר, וקנקן חרס חדש, אותו מילא במים.

חזר האיש ליער, לאזור המטמון. לקח את כיכר הלחם, ונעץ אותו על ענף של אחד העצים.

נטל את הדג המלוח, והניח אותו על שיח סמוך, ואת קנקן המים הציב על הסלע הקרוב.

הוא פתח שוב את התיבה השבורה, הניח בה כמה מטבעות זהב, וכיסה אותה בחול וענפים.

כששב לעיירה,

הוא חפר בור עמוק בחצר האחורית של הבית,

והטמין בו את השק עם שאר מטבעות הזהב.

אחר מכן, הוא נכנס לביתו, שמח וטוב לב, ופנה לסעוד את ליבו. 

למחרת בבוקר,

פנה הכפרי לרעייתו, ואמר לה: 'את כל הזמן שואלת אותי איך אני מסתדר שם ביער,

ואיך בדיוק העבודה שם נעשית. מה דעתך שתגיעי איתי היום לעבודה ביער?

תראי איך אני עובד, ויהיה לנו מעניין יחד…?

אשתו נענתה בשמחה, והצטרפה אליו לכיוון היער.

הוא חוטב עצים, והיא ניצבת לצדו, מתפעלת, מכוונת ומחמיאה.

כשהגיעה שעת הצהריים והרעב החל לכרסם בהם,

פונה הכפרי לאשתו ואומר: 'אני ממש רעב. מה נאכל?

והיא משיבה לו, 'בעלי היקר, אתה יודע, בכל יום כשאתה ביער אני מכינה בבית את האוכל,

אבל היום הגעתי אתך, אז לא הספקתי להכין אוכל. מה אתה אומר? מה נעשה?'

הכפרי חשב מעט, ואז אמר, 'אני נזכר שפעם חבר סיפר לי,

שיש כאן ביער איזו חלקת אדמה פלאית, שלפעמים צומח בה מזון. בואי ננסה לחפש אותה!'

הם הולכים יחד, תוך שהכפרי מכוון אותה לחלקת המטמון.

ולפתע צועקת האשה: 'וואו, תראה! הנה כיכר לחם, גדל פה על העץ!'

הוא מתפעל יחד איתה, והם קוטפים את הלחם מהענף.

והכפרי שואל: 'אבל עם מה נאכל אותו…?' היא משוטטת בעיניה סביב,

ופתאום קוראת: 'הנה, יש כאן שיח שמגדל דגים מלוחים!'

היא קוטפת את הדג מהשיח, והוא שואל 'ומה נשתה?'

היא אומרת: 'בטוח חייב להיות פה עוד משהו!'

היא מחפשת סביב, ומוצאת את קנקן המים.

 הם יושבים, אוכלים, שותים ונהנים. לאחר שסיימו לסעוד,

אומרת האשה: 'המקום הזה כל כך מעניין! אני חייבת לראות אם יש כאן עוד דברים!'

היא הולכת לחפש סביב, ופתאום מגלה משהו מנצנץ בשמש, בולט מעט מהאדמה.

היא מתכופפת, מסלקת את העלים והעפר, ומגלה את התיבה… 

'בוא מהר, מצאתי אוצר!' הם פותחים את התיבה, מוצאים את המטבעות,

והוא אומר לה, 'איזה יופי, ברוך השם, מעכשיו אנחנו נהיה עשירים!

אין יותר עניות בבית, תודה להשם!'

הם אוספים את המטבעות, ושבים הביתה שמחים וטובי לב.

ומאותו יום, הכפרי חי בנחת, מדושן עונג, בהרחבה ובנחת.

חולף שבוע,

ונקישות נשמעות בדלת. שני שוטרים בפתח. הם אוחזים בזרועותיו,

ומובילים אותו אל ארמון הפריץ. הפריץ מקבל אותו בפנים חתומות,

ושואל 'נו, מושק'ה, מה שלומך? איך הפרנסה?' והכפרי עונה 'ברוך השם, לא מתלונן'.

הפריץ מאדים.

'לא מתלונן?! בטח, למצוא כזה אוצר, להיפך לעשיר גדול,

וזה מה שיש לך להגיד?! לא מתלונן?!'

הכפרי מעלה על פניו הבעה נדהמת, ושואל: 'אוצר??? איזה אוצר, על מה אתה מדבר?!'

כועס הפריץ 'מה זאת אומרת? אשתך סיפרה לכובסת, שסיפרה לתופרת,

שסיפרה לרעייתי – שמצאתם ביער אוצר, ועכשיו אתם עשירים!'

הכפרי אמר לו, 'שמע, כבוד הפריץ, אני לא יודע על מה אתה מדבר.

נראה לי שיש פה איזו טעות בזיהוי'.

הפריץ נוהם, 'ככה? תישאר כאן, נקרא לאשתך, ונשמע מה היא סיפרה!'

כמה דקות חלפו,

ואשתו של הכפרי נכנסה לטרקלין כשהיו מלווה בצמד שוטרים, וכולה מפוחדת ורועדת.

הפריץ פותח: 'רעייתי סיפרה לי שסיפרת שמצאתם אוצר.

את יכולה לספר לי מה בדיוק היה שם?'

והאשה החלה לספר בקול רועד:

'לפני כשבוע, בעלי ואני הלכנו ליער לחטוב עצים. בצהריים היינו מאוד רעבים,

ופתאום מצאנו איזו חלקת אדמה פלאית ביער,

שמצמיחה כל מיני דברים מאוד מעניינים ומופלאים.

קטפנו מהעץ כיכר לחם, והיה שם שיח שמגדל דגים מלוחים, וגם ממנו קטפנו ואכלנו,

ואחר כך מצאנו גם סלע שצומח ממנו קנקן מים, ממנו שתינו.

ובסוף, מצאתי שם באדמה תיבת אוצרות מלאה במטבעות זהב, וגם אותם לקחנו'.

הפריץ חייך בסלחנות לאותו כפרי, ואמר לו:

'אני ממש משתתף בצערך. לא רק שלא מצאת אוצר,

אלא אתה גם צריך להתמודד בבית עם כזו אשה. ליבי עליך'.

והפריץ פטר אותו לחיים טובים ולשלום.

עכשיו,

שים לב למשהו מעניין.

בסיפור הזה משתתפות שלוש דמויות.

הכפרי, האישה והפריץ,

וכל אחד מהם נמצא בחוויה אחרת.

האישה יודעת בדיוק ובברור מה הייתה המציאות שראתה.

היא ראתה לחם גדל על העץ,

היא ראתה בבירור דג מלוח צומח מהשיח,

והיא גם מצאה אוצר, בסופו של דבר.

הפריץ בטוח בבירור שהאישה הזאת מדומיינת לחלוטין, וזקוקה לטיפול מקצועי.

והכפרי, הכפרי יודע את כל הסיפור.

הוא תכנן וצפה מראש את כל המהלך,

שמצד אחד ייתן לאשתו תחושה מסוימת,

ומצד שני ייתן לפריץ תחושה מסוימת, וכך הגיע הכל על מקומו בשלום.

אנו נמצאים כעת בתקופה מאוד קשה,

בה עולות מחשבות שונות.

הדבר היחיד שנותר לנו, הוא האמונה.

האמונה שרק משיח יכול לבוא ולגאול אותנו מהמצב הזה.

אבל לפעמים אנחנו חושבים 'אולי זה דמיון, שהמשיח יכול לבוא בכל רגע…?'

אבל צריך לדעת, שגם הדברים שנראים לנו כדמיון, הם אמיתיים.

בדיוק כמו שהפריץ חשב שכל הסיפור היה דמיון…

מתי יבוא המשיח?

רוצה הוכחה עד כמה זה אמיתי שהמשיח יכול לבוא בכל רגע ממש?

שמעתי מאבי שליט"א,

שהרמב"ם פוסק,

שאדם שאומר 'הריני נזיר ביום שבן דוד בא בו… הרי זה אסור לעולם' [רמב"ם נזירות פד, ה].

אדם שנדר שהוא נזיר מלשתות יין ביום שהמשיח בא,

הדין הוא שאסור לו לשתות יין לעולם.

למה? כי בכל יום יתכן שהמשיח יגיע!

עכשיו, בוא נתאר לעצמנו יום אחד בחייו של אותו אדם קיבל על עצמו נזירות.

חצי שעה לפני השקיעה.

הוא אומר לעצמו, 'היום כבר אין סיכוי שיבוא המשיח, אולי מותר לי לשתות יין?'

הוא הולך לשאול רב, 'האם מותר לי לשתות עכשיו יין?'

והרב עונה לו, 'לא, אסור לך לשתות יין. עדיין יש סיכוי שיבוא המשיח, בחצי השעה שנותרה'.

הוא מחכה עד עשר דקות לפני השקיעה,

מגיע שוב לרב, ושואל 'האם עכשיו אני כן יכול לשתות יין?'

והרב משיב לו, 'לא, עדיין יכול לבוא המשיח בעשר הדקות הללו!'

הוא מחכה לדקה לפני השקיעה,

ושואל את הרב 'עכשיו אני יכול לשתות כוס יין? אני ממש צמא ומשתוקק לשתות יין'.

אך הרב עונה לו 'לא, עדיין יש סיכוי שיבוא המשיח היום!'

מחכה האיש לרבע דקה לפני השקיעה,

ואומר לרב, 'תתיר לי בבקשה לשתות רק לגימה קטנה, מה הסיכוי שעכשיו יבוא המשיח?

הרב עונה לו על פי ההלכה אסור לך לשתות יין, כי יתכן שהרגע יגיע המשיח!'

נאמין,

נתפלל ונתחזק,

שבכל רגע יכול לבוא המשיח ו… שהכל יתהפך לטובה.

זה לא דמיון, זה אמיתי!

אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח. ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה – אחכה לו.

בשורות טובות לך, ולכל עם ישראל. 

ושנזכה תמיד לראות את הטוב בהנהגת הבורא.

מאמרים נוספים שיכולים לעזור לך להעביר מסרים ולהתמודד בנושא המלחמה:

מה היית עושה אם התמונות של החתונה שלך היו נשרפות >>

במי היית בוחר להיות הנהג? >>

מה לעשות כשקשה לך >>

הדרך להתמודדות עם תסכול וכאב >>

מה לעשות ולפעול כשיש פחד וחרדה משתקים >>

קשה ועצוב לך? הנה השאלות שיוציאו אותך מזה >>

הפטנט הגאוני שיפתור את בעית הטילים מעזה >>