סיפורי אמונה מחזקים לימי המלחמה

לרגל המצב: קח עוד 3 סיפורים צבעוניים שיעזרו לך להעביר את המסר לה ולילדים

היום אני רוצה לדבר אתך על נקודה מאוד חשובה.

כשאתה בא לחזק ולהחדיר אמונה בבית,

או חיזוק בכל נושא אחר, ישנה חשיבות מאוד גדולה לחזרתיות.

בדיוק כמו שבתחום הפרסום אפשר לראות שהחברות הגדולות

לא מפרסמות פעם אחת וזהו, אלא הן מפרסמות שוב ושוב,

מדי שבוע, על לוחות מודעות, בעיתונות ועל תחנות אוטובוס,

כדי שהמסר שלהם יחלחל וייטמע היטב.

האם זה נכון גם לחיי הזוגיות?

הדרך הזו נכונה גם לך, בבית.

כשאתה רוצה שמסר מסוים יועבר היטב,

אתה צריך לחזור עליו שוב ושוב,

בהזדמנויות שונות, ובכל פעם בגישה אחרת.

כך הוא מחלחל ונספג אצל בני הבית.

זהו המושג של 'האמנתי כי אדבר'.

הדיבור התמידי על אמונה והשגחת ה' יתברך,

הוא זה שמסייע לאמונה להיות נטועה חזק בתוכנו.

אחת הדרכים הכי טובות ביותר להעביר מסר, היא על ידי סיפור.

[איי איי מי לנו גדול ממרן הגרב"מ אזרחי זצללה"ה

שזכינו לשמוע אותו מספר בשיחותיו

סיפורים בצורה כל כך מתוקה, נפלאה, ייחודית ומיוחדת

והמסרים שלו חיזקו רבבות רבבות יהודים והעמיד תלמידים הרבה

ויהיה החיזוק מדברים לע"נ הטהורה]

בכל סיפור שאנחנו שומעים אנו מתחברים לאחת הדמויות שבו.

נניח שמספרים סיפור על עני,

בעל משפחה ברוכת ילדים רעבים,

שקיבל מעשיר תרומה גדולה. כל אחד מהשומעים מתחבר לדמות אחרת מהסיפור.

יש שיתחברו לדמותו של העשיר, יש שיתחברו לדמות של הילד הרעב, ו

יש שיתחברו לדמות העני. וכיון שאנחנו מרגישים חלק מהסיפור,

המסר עובר בצורה הרבה יותר חזקה.

כמה סיפורים נוספים על אמונה

וכהמשך למאמר של שבוע שעבר, [צירפתי אותו בקובץ מצורף]

בו דיברנו על המסר הזה של אמונה,

אני רוצה היום לשתף אותך בעוד שלושה סיפורים,

איתם אני משתמש כשאני רוצה להעביר מסר מחזק באמונה,

או לעודד כשיש מצבים קשים שמצריכים חיזוק באמונה.

הרעיון בשלושת הסיפורים הוא זהה, אבל העלילה שונה.

סיפור ראשון

סיפור זה הוא משל אותו סיפר ה'חפץ חיים'.

היה פעם אדם שהגיע להתארח אצל קרוב משפחתו בעיר רחוקה.

בשבת בבוקר הוא הגיע לבית הכנסת לתפילת שחרית,

ואז הוא שם לב למשהו מעניין. שכשהגיע הזמן של קריאת התורה,

הגבאי העלה לתורה רק אנשים שישבו בספסל מסוים ליד הבמה,

ומשאר מתפללי בית הכנסת הוא לא העלה עוד אף אחד.

בסיום התפילה אותו אדם ניגש לגבאי,

ואמר לו, 'תשמע, זה לא בסדר, הצורה בה אתה מנהל את העליות לתורה.

למה אתה מעלה רק את החברים שלך?! התורה שייכת לכולם! א

תה צריך לתת לכולם הזדמנות לעלות לתורה!'

ענה לו הגבאי, 'נכון שאתה אורח כאן בבית הכנסת?' אמר לו 'כן',

השיב לו, תדע לך שאצלנו בבית הכנסת הדרך שבה אנחנו מעלים לתורה

זה שכל שבוע ספסל אחר עולה לתורה, וכך כולם עולים לתורה בסופו של דבר.

אתה הגעת רק השבוע, ומייד אתה מעיר ומבקר שזה לא מוצא חן בעיניך…

אבל תדע שאם תהיה פה במשך שנה שלמה,

אתה תראה שכל המתפללים בבית הכנסת עולים לתורה'.

ומסביר היה ה'חפץ חיים': הקב"ה מנהל את העולם כאן כבר קרוב לששת אלפים שנה.

אנחנו רק אורחים, מגיעים לשבעים שנה, וחולפים…

איננו יודעים מה היה, מה יהיה, ומהם חשבונותיו של בעל העולם… 

סיפור שני

ביום אחד בהיר, מקבל דוד טלפון.

אומרים לו 'שלום, מדברים ממגן דוד אדום,

אנחנו רוצים להודיע לך שהבן שלך נפגע בתאונה והוא פצוע קשה,

ואנחנו כרגע בדרך לבית החולים תל השומר, לחדר מיון.

אנחנו מעדכנים אותך כדי שתגיע לשם כמה שיותר מהר'.

דוד יצא מהבית בריצה, עצר מונית, ונסע לבית החולים.

כשהוא הגיע לבית החולים,

הוא מברר אצל המודיעין היכן נמצא הבן שלו. מפנים אותו לחדר מיון.

בחדר מיון אומרים לו שהוא כבר לא שם, הורידו אותו לחדר ניתוח.

הוא ירד לחדר ניתוח, כולו בלחץ. מחוץ לחדר הניתוח אין אף אחד.

הוא לא מוצא מי שיסביר לו מה קורה עם הבן שלו,

מה מתפתח איתו ומה עושים לו כעת.

הוא ניסה לראות אם אפשר להיכנס לחדר הניתוח,

הוא מנסה ללחוץ על הידית של הדלת, ו… הדלת נפתחה.

הוא נכנס, ורואה את הבן שלו שוכב על המיטה,

סביבו עומדת קבוצה של רופאים,

והרופא שנראה הבכיר מכולם מחזיק בידו סכין חד, ופשוט חותך את הגוף של הבן שלו!

דוד התחיל לצעוק, 'רוצח, רוצח!!! לא מספיק שהוא נפצע בתאונה,

אתה מנסה לפצוע אותו עוד יותר?!'

הרופא, שפתאום גילה את האדם שנכנס לחדר הניתוח ומעורר מהומה,

נתן הוראה לעוזרים, שהוציאו אותו מחדר הניתוח, תוך כדי שהוא מנפנף בידיו, צועק וזועק.

'איזה בית חולים זה?! אני אלך להתלונן במשרד הבריאות שאתם מזיקים למטופלים שלכם!!!'

חלפו שעתיים.

הפרופסור יוצא אליו החוצה, ואומר לו, 'בוא, אני רוצה לדבר אתך.

ראשית כל, אני רוצה לומר לך, שתדע שברוך ה' הצלנו את הבן שלך ברגע האחרון.

הוא נפגע, פגיעה מאוד קשה, היה לו דימום בתוך הבטן.

וברוך ה' הצלחנו לעצור את הדימום.

אתה נכנסת באמצע הניתוח והתחלת לצעוק שאני חותך את הבן שלך

ואיך אני עושה את זה, אבל אתה צריך לדעת, שזו הפעולה שהייתי צריך לעשות

כדי להציל את הבן שלך. אם לא הייתי חותך את דופן הבטן,

ותופר את הקרעים הפנימיים שנוצרו שם – הדימום הפנימי היה ממשיך,

הבן שלך היה מאבד דם, חלילה, והיית מאבד אותו.

בזכות הניתוח, הבן שלך ניצל!'

סיפור שלישי

לפני שנים רבות, בעיירה קטנה של פעם,

היה יהודי פשוט, בשם חיים הנפח. חלומו הגדול היה לתפור לעצמו חליפה חדשה.

בעבר, חליפה הייתה משהו שתופרים רק אחת לכמה שנים,

בהזמנה מיוחדת אצל החייט.

חיים הנפח, שמאז יום חתונתו לא התחדש בחליפה חדשה,

חסך פרוטה לפרוטה מעבודתו הקשה, והטמין את המטבעות בתיבת עץ מיוחדת.

מדי פעם, היה ניגש בהתרגשות לספור את המטבעות.

עד שיום אחד, הוא גילה כי הצטבר בתיבה הסכום הגדול הדרוש בעבור קניית הבד,

ולתשלום לחייט על תפירת החליפה.

בצעדים חגיגיים, פנה חיים לחנות הבדים, מלווה ברעייתו ושבעת ילדיו.

יחד בחרו את הבד המיועד לחליפה. היה זה אריג משובח במיוחד, נוח וגם יוקרתי.

לאחר שהבד נארז היטב, נשא אותו חיים על כפיו, והתהלוכה צעדה לכיוון צריפו של החייט.

כשהגיע חיים לביתו של החייט, הכניס אותו הלה לחדר העבודה שלו,

והחל לערוך לו מדידות, בעזרת סרט מידה ארוך.

הוא רשם בפנקסו את מידת הכתפיים של הנפח, אורך השרוול והגב, ורוחב המותניים.

לאחר שהסתיימו המדידות,

אמר לו החייט: 'תחזור עוד שבועיים,

ובעזרת ה' החליפה שלך תהיה מוכנה'.

חלף שבוע,

וחיים הנפח חלף ליד חנותו של החייט, ואמר לעצמו:

אציץ לראות מה מתקדם עם החליפה שלי!' הוא נכנס לחנות,

ולחרדתו מבחין, שהחייט נוטל את הבד המשובח והיפה שקנה במיטב כספו,

ופשוט חותך במספריים חדים לגזרים.

הוא התחיל לזעוק: 'מה אתה עושה?! למה אתה משחית את הבד שלי?!

אתה יודע כמה השקעתי כדי לרכוש אותו?!

איך אתה גוזר אותו ככה, בלי בושה?!'

אמר לו החייט, 'ידידי, הכל בסדר.

זהו תהליך התפירה של חליפה. אתה הגעת לכאן בדיוק באמצע התהליך,

ומנסה להבין למה אני עושה זאת.

אמרתי לך, תבוא עוד שבוע, ותראה שהחליפה שלך כבר מוכנה ומושלמת'.

שלושת הסיפורים הללו מבטאים את אותו המסר:

להאמין, גם כשלא מבינים את התמונה.

להבין שהבורא חפץ בטובתנו,

גם אם התהליך נראה קשה וכואב.

וכשאנו מעבירים את המסר הזה,

או כל מסר אחר שוב ושוב,

בסיפור ובשיר,

באמירות ובציטוטים – המסר חודר פנימה, בעזרת ה'.

מעריך אותך מאוד על הזמן שהשקעת בקריאה ובטוח בך שתיישם ותראה הצלחות!

מאחל לך מכל ליבי

בשורות טובות לך, ולכל עם ישראל. 

ושנזכה תמיד לראות את הטוב בהנהגת הבורא.

מאמרים נוספים שיכולים לעזור לך להעביר מסרים ולהתמודד בנושא המלחמה:

מה היית עושה אם התמונות של החתונה שלך היו נשרפות >>

במי היית בוחר להיות הנהג? >>

מה לעשות כשקשה לך >>

הדרך להתמודדות עם תסכול וכאב >>

מה לעשות ולפעול כשיש פחד וחרדה משתקים >>

קשה ועצוב לך? הנה השאלות שיוציאו אותך מזה >>

הפטנט הגאוני שיפתור את בעית הטילים מעזה >>