איך תהפוך לאבא מרתק?

סיפור עסיסי ומיוחד לספר לילדים שיהפוך אותך לאבא מרתק

כבעל וכאבא בבית,

אתה צריך להעביר כל הזמן מסרים.

והדרך הטובה ביותר היא על ידי סיפורים.

והיום,

קח סיפור עסיסי לספר לילדים בשבת.

[ארוך, מתאים ללילות שבת הארוכים]

פרק א'

היה כפרי אחד, שהתפרנס בקושי רב.

יום אחד הוא החליט, שהוא רוצה להרוויח בפעם אחת סכום גדול של כסף,

וכך הוא לא יצטרך לדאוג כל יום מחדש לפרנסה.

מה הוא עשה?
הוא לווה סכום כסף מחבר, קנה בו שקיק של גרגירי זהב,

ועירב את הגרגרים בתוך המספוא שממנו אכל החמור שלו.

למחרת בבוקר, הוא יצא עם החמור אל השוק.

כשהגיע לשוק, הוא החל לקרוא בקול גדול:

"מי רוצה לראות חמור מיוחד שמייצר זהב?"

מייד התאספו סביבו המון אנשים. והכפרי באמת הראה להם,

שבכל פעם שהחמור מטיל גללים – יש בין הגללים גרגירי זהב.

ביקשו ממנו אנשים: "אנחנו רוצים לקנות ממך את החמור הזה!"

סירב הכפרי: "מה פתאום? בשום אופן לא! החמור הזה הוא הפרנסה שלי,

הוא זה מה שמייצר לי זהב כל הזמן!"

השמועה על החמור הפלאי החלה להסתובב בשוק,

עד שהגיע לאוזניו של המלך.

המלך קרא לכפרי, ואמר לו:

"שמעתי שיש לך חמור שמייצר זהב. אני רוצה לראות אותו".

הכפרי הביא את החמור אל המלך,

והמלך נוכח לראות, שאכן, החמור הזה באמת מייצר זהב!

המלך קימט את מצחו, ליטף את זקנו,

ואז אמר, "שמע, חמור כזה לא מתאים שיהיה לאדם פשוט כמוך.

אני רוצה את החמור הזה!"

התחנן הכפרי: "אבל זו הפרנסה שלי!"

"אין לך ברירה", פסק המלך, "אתה חייב למכור לי אותו.

אני אשלם לך עליו מאה אלף דולר!"

נאנח הכפרי,

"למרות שקשה לי, לכבוד המלך, אני מוכן למכור את החמור הזה".

המלך קנה את החמור, והכפרי שב לביתו שמח וטוב לב.

הגיע לבית, פינק את אשתו, פינק את הילדים, והתחיל לחיות ברווחה.

רק דבר אחד הוא אמר לילדים,

"שימו לב, אם אתם שומעים או רואים את המרכבה של המלך מתקרבת,

תרוצו לבית להודיע לי! למה? כי זה יכול להיות מסוכן"…

פרק ב'

חלפו כמה ימים.

המלך גילה שהחמור הזה לא מייצר זהב, לא נחושת ולא כלום.

המלך נמלא כעס. איך יתכן שהכפרי ככה רימה אותו במאה אלף דולר?!

הוא עלה אל המרכבה המלכותית, ויצא לכיוון הכפר, כדי לבוא עם הכפרי חשבון.

מייד כששמע הכפרי שמע על כך שהמלך מגיע לכפר,

הוא נטל שני עכברים קטנים,

וקשר להם סביב הצוואר עניבה אדומה. 

הוא הניח עכבר אחד בתוך כלוב בבית,

ואת השני הטמין בכיס המעיל שלו.

אחר כך הוא ניגש לאשתו,

והורה לה: "כשהמלך יגיע לכאן, הוא ישאל איפה אני.

תגידי לו 'בעלי נמצא רחוק רחוק בשדה, הוא צריך להגיע רק בערב.

אבל אל תדאג, תיכנס לסלון, אני קוראת לו שיגיע מייד אליך. הנה, אני קוראת לו'.

ואז, תיקחי את העכבר הזה מהכלוב, ותשלחי אותו אליי שיקרא לי".

כעבור כמה דקות,

נקישות נשמעות על הדלת. המלך עומד בפתח.

הוא שואל את האישה: "איפה בעלך?"

והיא ענתה: "אדוני המלך, בוא תיכנס. תשב כמה דקות, בעלי כבר יגיע.

הוא יצא אמנם רחוק לשדה, אבל אני אקרא לו מייד".

לפליאתו הרבה, המלך רואה שהאישה ניגשת לכלוב קטן,

פותחת אותו, מוציאה עכבר עם עניבה אדומה,

ואומרת לו: "לך בבקשה לבעלי בשדה, הוא נמצא בקצה השני של הכפר,

ותגיד לו שיבוא דחוף, כי המלך מחכה לו בבית".

האישה פתחה את הדלת, ושחררה את העכבר לדרכו.

אחרי דקות מספר:

הכפרי נכנס לבית, מתנשף כולו, והוא מחזיק בידו את העכבר עם עניבה.

תוך כדי שהוא מלטף אותו בחיבה, הוא ניגש לכלוב, ומניח בו את העכבר.

ואז הוא מקבל את המלך בפנים מאירות:

"שלום, אדוני המלך! במה זכיתי לכבוד הזה, שהמלך הגיע אליי? ומה שלום החמור?"

המלך השיב לו:

"האמת, באתי בעניין החמור, אבל נעזוב כרגע את החמור.

מה שחשוב עכשיו זה העכבר הזה.

אני רואה שיש לך עכבר שיודע לקרוא לך.

זה דבר שאני צריך אותו דחוף לצורכי ניהול הממלכה.

לפעמים קורה שפורצת מלחמה ואני רוצה לקרוא גם לשר הצבא,

גם לשר הביטחון, גם לרמטכ"ל, וכיום אין לי דרך לקרוא להם באופן מיידי.

העכבר הזה יכול להיות אמצעי תקשורת נהדר.

תן לי את העכבר הזה, אני רוצה לקנות ממך אותו".

אך הכפרי אמר, "אני מצטער, אדוני המלך, אבל אני לא יכול למכור אותו.

עם העכבר הזה אשתי מתקשרת איתי כשאני בשדה, אני לא יכול לוותר עליו"

אמר לו המלך: "חצי מיליון דולר, ואנחנו סוגרים את הסיפור.

וגם, אוותר לך על מה שעשית לי עם החמור…"

בהבעת צער והשלמה ניגש הכפרי, והגיש למלך את העכבר עם הכלוב.

הוא קיבל בתמורה קיבל חצי מיליון דולר, והמלך המרוצה פנה לדרכו…

פרק ג'

כעבור ימים אחדים, אויבי המלך ארגנו נגדו מתקפה רצינית.

תוך כדי המתקפה המלך היה צריך לקרוא לשרי הצבא.

הוא אמר לעצמו:

'זה בדיוק הזמן להשתמש בעכבר המיוחד!'

הוא הוציא את העכבר מהכלוב המלכותי, אחז אותו בכף ידו, בגובה העיניים,

ואמר לו: "עכבר יקר, רוץ מהר לשר הבטחון, תודיע לו שיגיע מהר לארמון המלוכה.

אחר כך רוץ לשר הצבא, תגיד לו שיארגן את הצבא למלחמה,

אחר כך לך לשר לביטחון לאומי, ותגיד לו שיחלק נשק לאזרחים שיגנו על עצמם, ואחר כך…"

כך מינה אותו המלך לבצע שורה ארוכה של שליחויות דחופות.

לאחר התדריך, שחרר אותו המלך, והעכבר רץ לדרכו. 

והמלך מחכה,

מחכה ומחכה,

ממתין עד בוש.

בינתיים המתקפה מתגברת,

ורק ברגע האחרון המלך הצליח להיחלץ איכשהו מהמתקפה הזו. 

בתחקיר שנערך אחריה,

סינן המלך לעצמו: "הכל בגלל הכפרי הזה!

עכשיו, אני צריך לנקום בכפרי הזה שככה רימה אותי,

גם עם החמור וגם עם העכבר!!!"

הכפרי שהה בביתו,

כשהגיעה השמועה שהמלך מגיע לכיוון הכפר, מלווה בגדוד של פרשים.

כעת, מבין הכפרי, שהביקור הפעם לא יהיה חביב כמו בפעם הקודמת.

הפעם המלך זועם ומגיע לנקמה.  

מה עשה הכפרי?

לקח ביצה של תרנגולת, צבע אותה בצבע זהב,

הטמין אותה בקופסא מיוחדת בארון צדדי בסלון,

קרא לאשתו, אמר לה,

"עכשיו את שוכבת כאן על הרצפה, ועושה את עצמך כאילו את מתה".

אחר כך הוא קרא לכל הילדים שלו, ואמר להם:

"בואו, תתאספו סביב אמא ששוכבת, ואתם עכשיו כולכם מתחילים לבכות.

ותדעו לכם, מי שלא יבכה עכשיו – יבכה אחר כך,

אתם לא רוצים לראות איך נותנים מכות לאבא, נכון?!"

האישה נשכבה על הרצפה, וכל הילדים עומדים סביבה,

בוכים וזועקים, "איך אמא נפטרה בטרם עת, איך היא עזבה אותנו לבד…?!"

והכפרי נעמד, והחל להספיד את אשתו בדמעות:

"איך הלכת ככה, בגיל כזה צעיר, איזו אישה היית…"

תוך כדי המהומה,

פתאום פורץ המלך לבית,

פניו אדומות ומזיעות מכעס, והפרשים סביבו.

אבל אז,

הוא נעצר מול המחזה הזה.

אשת הכפרי שוכבת על הרצפה מתה, כל הילדים בוכים ומייללים,

והכפרי מספיד את אשת נעוריו.

המלך נעמד על מקומו, תוהה מה עליו לעשות כעת.

אך פתאום הוא רואה את הכפרי מוחה את דמעותיו, ואומר לעצמו:

"לא, אי אפשר שככה תלכי בגיל כזה צעיר, אנחנו צריכים אותך.

אני נזכר עכשיו שיש לי פתרון בדיוק למצב הזה!"

הוא גורר כיסא, וניגש לפינת הסלון.

מטפס עליו, ומוציא מארון צדדי קופסה מקושטת מנחושת.

הוא פותח אותה בעזרת מפתח קטן,

ושם, עטופה בצמר גפן, מונחת ביצת זהב.

הוא מוציא את הביצה, ניגש לאשתו,

נוקש לה על המצח עם הביצה שלוש פעמים,

ואומר: "קומי, קומי, קומי!"

וכשהוא מסיים להגיד את המילים הללו,

האישה מייד פוקחת עיניים, מתעוררת, ואומרת:

"מה קורה פה? למה אתם בוכים?"

הכפרי והילדים החלו לרקוד סביבה בשמחה ובהתרגשות,

על כך שאמא קמה לתחייה. תוך כדי הריקודים,

פתאום הכפרי שם לב שהמלך וכל הפרשים בעצם עומדים שם ומתבוננים בו.

הוא פנה אל המלך ואמר:

"שלום, אדוני המלך! במה זכיתי לכבוד הזה שהמלך שוב הגיע אליי?"

אמר לו המלך: "בעיקרון באתי בעניין החמור והעכבר,

אבל עכשיו אחרי שראיתי את הנס הזה שקרה פה עם הביצה,

זה דבר שאני לא יכול לוותר עליו. אני חייב את הביצה הזו אצלי, בכל מחיר!"

עונה הכפרי "אני מצטער, כבוד המלך, אבל הביצה הזו היא ירושה אצלנו מדורי דורות,

מאבות אבותינו, ובכוחה להחיות מתים. אני לא יכול לתת אותה.

ויתרתי למלך על החמור, ועל העכבר, זה כבר מוגזם שאני אצטרך לתת גם אותה!"

אך המלך התעקש. "אין לך ברירה.

כנראה שרימית אותי עם החמור והעכבר,

לכן עכשיו אתה חייב לפצות אותי ולתת לי את הביצה הזו.

אבל אני מבין את הערך של הביצה בשבילך,

לכן קח מיליון דולר, ונסגור את הסיפור".

הכפרי הגיש למלך את הקופסא עם הביצה,

קיבל לידיו מיליון דולר, והמלך ופמלייתו יצאו לדרכם.

פרק ד'

עברו הימים, ויום אחד המלכה חלתה.

המשרתים רצו להזמין רופאים, אבל המלך עצר אותם.

הוא אמר להם: "אני לא צריך שום רופאים, שום דבר.

יש לי פתרון שאין כמוהו בעולם, שיש בכוחו להחיות מתים!

הכל בסדר, אין מה לדאוג. הכל יהיה בסדר".

אחרי ימים ספורים, המלכה מתה ממחלתה.

המלך לקח בחרדת קודש את קופסת הנחושת,

הוציא את הביצה בזהירות, ניגש למלכה,

הקיש לה על המצח, ואמר "קומי, קומי, קומי!"

ו.. שום דבר לא קרה.

אמר המלך: "אולי ננסה בצד השני…"

ניסה לנקוש עם הצד השני של הביצה, "קומי, קומי, קומי!"

ו… לא עובד.

ניסה המלך לנקוש קצת יותר חזק,

והביצה התנפצה… איזה ריח..

מתברר שמדובר בביצת תרנגולת רגילה.

המלך רתח מכעס.

"הרגע אני יוצא לכפרי הזה, ותולה אותו בכיכר העיר,

בלי לתת לו לדבר איתי אפילו מילה אחת!

המלך מגיע לכפר עם הפרשים שלו,

מגיע לדלת הבית, ונוקש בחוזקה.

פותח לו אדם לא מוכר.

שואל המלך: "איפה הכפרי שגר כאן?" האיש ענה לו,

"לפני חודש הכפרי מכר לי את הבית הזה, עזב את הכפר,

ארז את כל המטלטלים שלו ועבר דירה למקום לא ידוע…"

סיפור טוב! אבל רגע, מה המסר?

כן, ככה בדיוק, כמו הכפרי הזה, יצר הרע מהתל בך, כל פעם מחדש.

אתה צריך לדעת,

שיש שני מהלכים הפוכים,

אותם כל אדם צריך לנהל עם עצמו בחיים, כל העת.

לפני החטא

ואחרי החטא.

כשאדם מרגיש שהוא נמצא לפני חטא,

הוא צריך להגביר במחשבתו את חומרת העבירה ואת עומק הנזק שיגרם מהחטא,

את העונש הגדול שהוא יקבל עליו,

ואת הצער הגדול שיהיה לה' יתברך מהחטא הזה, וכן הלאה.

ואם קרה וחס וחלילה ואדם חטא ונכשל – כעת, בדיוק להיפך.

הוא צריך להזכיר לעצמו כמה שהקדוש ברוך הוא רחום וחנון,

טוב ומטיב, וידו פתוחה תמיד לקבל שבים,

ולא משנה כמה רחוק הלכת,

וכמה עמוק ירדת – הקדוש ברוך תמיד שם איתך,

ויושב ומצפה מתי תחזור. 

כמו אבא שיש לו כמה בנים, ובן אחד עזב אותו והלך רחוק.

למי האבא דואג יותר? לבן הרחוק.

למי הוא מתגעגע? לבן הרחוק.

 
אבל, היצר הרע, 

כמו אותו הכפרי שהיתל במלך שוב ושוב,

אומר לנו בדיוק ההפך.

לפני החטא הוא אומר לאדם:

"נו, מה זה החטא הזה?

זה רק חטא קטן, ה' יוותר לך, ה' יבין אותך…" 

ואחרי החטא הוא אומר לאדם:

"אתה כזה קטן ורשע, איך נפלת בחטא כזה?!

אתה לא רציני, הקדוש ברוך הוא שונא אותך,

אין לך בכלל סיכוי!" [ח"ו ח"ו ח"ו]

הוא רק מגביר את הקושי של האדם מול החטא,

כדי להפיל אותו עמוק יותר.

ואתה,

צריך לדעת ולזכור, 

לא להתפתות לאותו כפרי נוכל וערמומי,

אלא להזכיר לעצמך את האמת והנכון.

יהי רצון שנזכה לעשות תמיד את רצון ה' יתברך.

מאמין בך!

וחושב עליך תמיד, איך שרק יהיה לך הכי טוב!

הרב משה עמר

מו"ץ ומדריך חתנים לחיים איכותיים!

סגרת וורט? אני כאן בשבילך! כדי שתגיע הכי מוכן בטוח ורגוע ליום חתונתך!

1. להצטרפות לתפוצה ולקבלת תכנים מרעננים לזוגיות ולבניית האישיות לחץ כאן >>

2. חדש!! אחרי שנים של עמל והשקעה בס"ד הוצאתי לאור חוברת "בשורות טובות"

הדרכה הלכתית רפואית ופרקטית להריון לידה והנקה.

החוברת מעולה!! עבור מוצ"ים, מדריכי חתנים ונשואים טריים וותיקים.

לפרטים נוספים ולרכישה מיידית לחץ כאן >>

3. להדרכה החדשה בוידאו אמנות השיחה השוטפת – 

איך להיחלץ משתיקות מביכות ולנהל שיחה מעניינת וזורמת לחץ כאן >>