שמע בדיחה,
בוגי נכנס לחניון עמוס, ממהר.
הוא חייב לחנות דחוף, הרגע, אבל אין… הכל תפוס.
הוא מסתובב עם הרכב, סיבוב, עוד סיבוב, אך שום חנייה לא מתפנית.
השעה מתאחרת, הוא חייב לחנות עכשיו, מייד, כדי להספיק את הפגישה הדחופה!
אז, הוא נזכר בהשתדלות שעוד לא עשה – התפלל.
'אלוקים, אני חייב חנייה דחוף. תעשה לי טובה, תארגן לי משהו!'
עוד המילים על שפתיו, והרכב שעמד לידו מתניע,
ועומד לצאת מהחנייה. 'הו, אלוקים, תודה, אבל כבר הסתדרתי'. 🙂
כעת, טרם ראש השנה והתפילות שיכריעו לכל ימי השנה הקרובה,
בעזרת ה', אני רוצה לחדד נקודה קטנה.
לפעמים אדם מתפלל, אבל לא מקשר את ההצלחה שהייתה לו לתפילה.
'כן, בסוף העסקן ההוא עזר'…
'אה, בדיוק קיבלתי החזר מביטוח לאומי, אז הסתדרנו עם החוב',
'פתאום מישהו ביטל, אז התפנה מקום בשבילנו'.
ולפעמים שוכחים,
שהעסקן,
ביטוח לאומי,
וההוא שביטל, לא היו סתם.
הם היו המענה של הקב"ה לתפילה שלנו.
כשהקב"ה עוזר לנו, לפעמים אנו רואים רק את השליח,
ולא יודעים שהייתה זו התפילה שהתפללנו,
העזרה שהבורא שלח לנו, שהופיע בלבוש גשמי ו'טבעי'.
והדבר נכון גם לכיוון ההפוך.
היה יהודי חסיד אחד, בעיירה של פעם,
שהיה עני מרוד. החסיד היה עסוק כל היום בתורה ותפילה,
שיחות חסידים ואמרי מוסר, ולא חש כלל מהמצוקה הגוברת בבית.
ילדיו הקטנים הלכו יחפים, קרועי בגדים ורעבים.
ל'מלמד' שלהם הם לא שילמו כבר תקופה ארוכה,
לכן הלה פטר אותם מהלימודים, והם הלכו בבית חסרי מעש.
גם החוב שלהם לחנווני הלך ותפח, עד שלא הסכים יותר לרשום להם בהקפה.
כשהגיעו מים עד נפש, והילדים כבר בכו מרעב,
התחננה אליו אשתו – 'בבקשה, לך לרבי, תבקש ממנו ברכה!'
התחבט החסיד שוב ושוב. הוא לא רצה להטריח את רבו הקדוש
בבקשה גשמית שכזו. אך לאחר שגברו בכיותיהם של רעייתו וילדיו,
הוא פנה ברגליים כבדות אל בית הרבי.
הוא שטח בפני הרבי את מצוקתו. הרבי הרהר רגע ארוך,
עצם את עיניו, ובסוף אמר: 'בעזרת ה', אתה תזכה השבוע
בהגרלת הלוטו, בסכום גבוה'. בירך-הבטיח הרבי.
פניו של החסיד אורו.
הוא נפרד מהרבי בהתרגשות, ויצא לבשר למשפחתו
על הישועה הממשמשת לבוא.
החסיד ובני המשפחה נצרו בסוד את הבטחת הרבי,
והמתינו בכיליון עיניים להגרלה הגדולה,
שהפרס הראשון בה היה על סך ארבעים מיליון רובלים…
בכל אותו הבוקר נשאו החסיד וזוגתו תפילה,
אמרו פרקי תהילים, והאשה הצדקנית אף ערכה את השולחן במפה נאה,
כהכנה לסעודת ההודיה שכבר יערכו.
האישה ערכה רשימה ארוכה ומפורטת,
של החובות שיפרעו כשיגיע הכסף,
למלמד,
לחנווני,
החלבן,
חוטב העצים,
השכנים…
אחר כך ערכה האישה רשימה של הפריטים הדחופים אותם יקנו.
נעליים ליעקב,
חולצה חדשה לחנהל'ה,
מיטה לתינוק, במקום זו השבורה,
תיקון הרעפים הדולפים…
הם המתינו באושר ודריכות להודעה על זכייתם.
בערב, פשטה השמועה:
דוד, סוחר הבדים, זכה בפרס הראשון, ארבעים מיליון רובל!!!
החסיד שב אל הרבי, פניו נפולות.
'רבי, ההגרלה הייתה. ולא… לא אני זכיתי'.
'באמת?' תמה הרבי. 'ספר לי מה עשית. אולי סיפרת למישהו את הסוד?
אולי לא התפללת מספיק?'
'לא, לא' הניד החסיד בראשו.
'ספר לי מתחילה. הלכת לקנות כרטיס הגרלה, ואז…?'
'לא, לא, רבי' עצר אותו החסיד.
'בטחתי בה', האמנתי בברכתו של הרבי, ו… לא קניתי כלל כרטיס הגרלה!'
אדם חייב לעשות משהו,
מעשה ממשי כדי לזכות לטובת הבורא.
ה' רוצה לשלוח לך שפע, אבל הוא (כנראה) לא ירד אליך מהשמיים ברגל של זהב.
אתה צריך לעשות פעולה טבעית כדי לקבל את השפע של הבורא.
יש מדרש, המתאר איך נוצרה האש הראשונה בעולם.
כשיצאה השבת, 'חשך עולם בעדו' של אדם הראשון.
אז, זימן לו הקב"ה שתי אבנים, אותן הוא שפשף זו בזו, ונוצר מהן ניצוץ אש.
לכן מברכים דווקא במוצאי שבת 'בורא מאורי האש'.
אבל, שים לב מה היה כאן.
אדם הראשון, שהיה היצירה הישירה של הבורא,
ב'דיבור ישיר' אתו, נזקק לאור, לאש.
אבל ה' לא הוריד לו מהשמיים לפיד בוער.
אפילו לא אמר לו 'בראתי אבני אש, שפשף אותם ויהי אש'. לא.
הוא זימן לו אבנים. הניח את הפתרון בהישג ידו,
אבל הוא, אדם הראשון עצמו,
היה צריך להתאמץ, לנסות, ולחפש את ישועת ה'.
כך הבורא עונה לנו-
הוא מזמן לנו את האיש שיכול לסייע לנו,
את הטופס הנצרך,
ואת המאמר הנכון בעיתון,
את השמועה מהחבר…
אבל נותרה לנו עבודה – להבין שאלו הם שלוחיו, ולהשתמש בהם.
לשפשף את האבנים,
לקנות כרטיס לוטו, [אין באמור משום שכנוע לקנות לוטו :)]
למלא את הטפסים לביטוח לאומי.
כך הוא רצון הבורא מאתנו כאן, בעולם הגשמי והמעשי.
ידוע כי פעמים רבות כשהיו אנשים ניגשים לרב חיים קנייבסקי, זצ"ל,
ומבקשים ברכה 'להיות גדול בתורה',
הרב היה עונה להם: 'אתה רוצה להיות גדול בתורה? תשב ותלמד'.
אין קיצורי דרך!
תפילה,
צדקה,
ברכה מצדיק הם השתדלות הכרחית.
אבל התוצאה של כל אלו – מגיעה בדרך מעשית.
במה שאתה תבחר לעשות.
מעשה נוסף שמעתי על הרב שמואל אליהו, רבה של צפת.
הגיע אליו אדם, שבור, עצוב ובוכה, שהתחנן שהרב יברך אותו בשלום בית.
הרב שמע את סיפורו, שאל, הקשיב, ובסוף אמר לו:
'אתה לא צריך ברכה לשלום בית.
אתה צריך ייעוץ נישואין', ונתן לו מספר של יועץ נישואין.
ר"ה מתקרב.
לאחר מכן יהיו עשרת ימי תשובה,
יום כיפור,
הושענא רבה…
ימים עצומים, נשגבים וקדושים.
ימים מסוגלים, בהם מצפה ה' לשמוע את תפילתנו,
וחפץ שנבקש ממנו על החיים,
חיי הילדים,
הבריאות,
הפרנסה,
וגם בקשות רוחניות-
הצלחה ביראת שמיים ולימוד התורה,
קיום מצוות בשמחה,
תפילה בכוונה…
אבל, עם כל המאמץ והכוונה שתתן ותשקיע בתפילות הימים העצומים הללו,
שים לב לפעולות שה' רוצה שתעשה,
והיעזר בשליחים הגשמיים, המעשיים שה' מזמן לך.
מאחל לך מכל ליבי
שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה!
