שמע סיפור בשבעה פרקים.
פרק א'
היה אדם שלמד מקצוע מאוד ייחודי,
שמצד אחד השכר שמקבלים עליו בשוק העבודה הוא גבוה,
אבל מצד שני יש על כל משרה הרבה מתמודדים,
ומאוד קשה למצוא במקצוע הזה עבודה.
במשך חודשים ארוכים הוא חיפש עבודה בתחום שלו.
במודעות 'דרושים', שואל אנשים, מתקשר למפעלים ומפעיל קשרים.
ויום אחד, הוא באמת מצא מודעה בה כתוב
שמפעל מסוים באזור בית שמש מחפש בדיוק את איש המקצוע הזה.
הוא התקשר לטלפון שמופיע במודעה.
האדם מעבר לקו שאל אותו כמה שאלות,
ראה שאכן יש כאן התאמה בסיסית,
ובישר לו: 'אתה מוזמן לראיון עבודה מחר בשעה תשע וחצי
באזור התעשייה הר טוב ליד בית שמש, ותדייק בזמן,
כי יש עוד כמה אנשים שמגיעים גם כן לראיון לאותה משרה'.
פרק ב'
הוא התחיל להתארגן. התקשר ל-8787* ובירר איך מגיעים.
נאמר לו שיש לו אוטובוס קו 615 שיוצא בשעה 8:30 בבוקר,
ומגיע לאזור התעשייה בסביבות תשע,
ומשם עד המפעל יש הליכה של עשרים דקות ברגל.
יוצא שהוא יתייצב כבר ב9:20 בפתח המפעל.
בקיצור – תכנון מעולה.
למחרת הוא קם בבוקר, מתפלל מוקדם, נוסע לתחנה המרכזית בירושלים,
ומגלה תור ארוך מאוד בבידוק בכניסה. הוא התחיל להילחץ.
וכשהוא עובר את הבידוק, הוא פותח בריצה מהירה תוך שהוא מדלג במדרגות הנעות,
מגיע לרציף, והוא רואה שהאוטובוס כבר סגר את הדלת, ויוצא מהתחנה.
הוא מנסה לדפוק על הדלת ולהתחנן, אבל הנהג לא פותח את הדלת,
והאוטובוס יוצא לדרכו.
פרק ג'
אותו אדם יוצא החוצה מהתחנה המרכזית.
מאוכזב, דואג ומתוסכל, ולא יודע מה לעשות.
הוא מתחיל לצעוד לכיוון הכניסה לעיר,
ומנסה לעצור תוך כדי הליכה טרמפים.
אחרי דקה עוצר טנדר מסחרי חדיש, והנהג שואל 'לאן?'
והוא עונה: 'לכיוון בית שמש'. הוא עולה לרכב, ובדרך מתפתחת ביניהם שיחה.
מתברר שהנהג מגיע בדיוק לאזור התעשייה, צמוד למפעל אליו הוא רוצה להגיע.
הוא מודה לה' על התזמון, ומתרווח בכיסאו.
פרק ד'
אמצע הדרך, מחלף שורש. בדיוק בסיבוב החד, רכב שחור חותך אותם בפראות.
הנהג לא מספיק לבלום, והם מתנגשים בו בעוצמה. תאונה רצינית.
הטרמפיסט שלנו מקבל מכה חזקה בראש,
כוחות ההצלה מפנים אותו במהירות לבית החולים.
בבית החולים צילומים, סיטי, בדיקות, ומתקבלת החלטה להשאירו להשגחה כמה ימים,
לראות שהכול בסדר.
פרק ה'
במחלקה שהוא מאושפז בה בבית החולים,
שוכב במיטה לצדו נער ששבר כמה עצמות כשרכב על האופנוע שלו.
אותו אדם עזר וסייע לו, ונקשרה ביניהם ידידות.
יום אחד, כשהאבא של אותו נער הגיע לבקר אותו,
הנער סיפר לו כמה שאותו אדם מסייע לו, מעודד אותו בלילות ומנעים את זמנו.
האבא ניגש אליו והודה לו. תוך כדי השיחה התברר שאותו אבא הוא מנהל מפעל ענק,
והוא מחפש בדיוק כעת אדם בתחם הזה למפעל שלו.
בסיום השיחה ביניהם אותו מנהל מודיע לו שמבחינתו –
ברגע שהוא משתחרר מבית חולים מובטחת לו העבודה במפעל שלו,
עם משכורת גבוהה הרבה יותר ממה שציפה לקבל.
פרק ו'
עוברים כמה ימים. ברוך ה', הוא משתחרר מבית חולים בריא ושלם,
ולמחרת הולך לעבודה החדשה. מגיע למפעל,
מקבל משרד מרווח ונעים, הכל מסודר, יפה וטוב.
באמצע היום הוא יוצא מהמשרד לעשות סיבוב במפעל.
עוברת לידו מלגזה, ו— ופתאום משתחרר מהמשטח שעליה ארגז גדול, וצונח לו על הרגל.
הוא נאנק מכאבים. לוקחים אותו ל'טרם',
שם מתברר שיש חשד שהרגל נשברה, ומפנים אותו לחדר מיון.
פרק ז'
הוא מרגיש ששוב הכל חוזר על עצמו. בית חולים, צילומים, סי. טי, בדיקות,
וכמו בסיפורים… מנהל המחלקה מבקש ממנו להיכנס בדחיפות לחדרו.
הוא נכנס, והפרופסור אומר לו:
'יש לי שתי בשורות לספר לך. אחת טובה ואחת רעה. במה להתחיל?'
הוא עונה: 'ברעה, כדי שנסיים בטוב'.
ואז הפרופסור אומר: 'הבשורה הרעה היא, שבצילומים גילינו שיש לך גידול ברגל'.
אבל הבשורה הטובה היא, שגילנו אותו בשלב כל כך מוקדם,
שבעזרת ה' בניתוח שנערוך היום נוציא אותו,
ולא תצטרך לחוות כלל את הסבל והסיבוכים שאחרים חווים
כשהם מגלים אותו בשלב מאוחר יותר'.
איזו השגחה פרטית!
עכשיו אני רוצה לשאול אותך שאלה:
אם בסיום כל פרק הייתי שואל אותך,
'האם לדעתך מה שקרה לו הוא טוב, או לא טוב?'
מה היית עונה?
אני מאמין שהתשובה שלך הייתה משתנה בכל פרק מחדש.
זה אומר,
שרק אחרי שרואים את התמונה המלאה אפשר באמת לדעת, ולענות את התשובה.
אנחנו נמצאים כעת בימים טרופים,
בימים קשים שמלאים בצער וכאב של כל כך הרבה משפחות.
בחרדות, פחדים, דאגה, אי וודאות, חוסר שינה בלילות…
ולפעמים מתעוררת השאלה הכואבת: 'למה ה' נתן לכל זה לקרות?'
אין לנו תשובה, ואני חושב שגם לא יכולה להיות תשובה.
תחשוב לרגע,
כשה' ברא את העולם, הוא ברא אותו לששת אלפי שנים.
יש לעולם תכלית, תוכנית שבנויה לתהליך של ששת אלפי שנים.
ואיך אתה, בשר ודם שכל כולך אמור להיות כאן בעולם לפרק זמן קצר מאוד,
של מאה עשרים שנה מקסימום!,
[כן, חשבת על זה שכל מי שאתה רואה סביבך עכשיו,
בעוד מאה עשרים שנה אף אחד מהם לא יהיה כאן בעולם?]
ואתה כרגע מנסה לנתח ולהבין מצב של יום אחד!!!
מתוך שני מיליון ומאתיים אלף יום,
יום שקרה בו אסון כל כך נורא, ולרצות להבין למה הוא קרה?
נפנים,
אנחנו לא מבינים כלום בחשבונות שמיים,
ואם בסיפור פשוט של שבעה פרקים אנחנו משנים בכל פעם את דעתנו,
אם המקרה היה טוב או לא טוב,
על אחת כמה וכמה בסיפורים ארוכים ועמוקים שמתוכננים בחשבונות שמיים,
שאין לנו, ולא יכולה להיות לנו הבנה בהם.
הדבר היחיד שנשאר לנו, זו האמונה.
באמת ובתמים להישען, להתחזק, ולדעת שהכל נעשה בהשגחה פרטית,
מכוונת ומדויקת על המילימטר!!!
נכון, המצב קשה וכואב, וצריך לתת מקום לרגשות,
ולעשות פעולות של השתדלות, חיזוק התורה, גמילות חסדים ועוד,
אבל חשוב שנבין – שאנחנו גם לא מבינים.
רק סומכים ובוטחים עליו, שהוא אבינו האוהב והמטיב לכל,
והוא יודע מה שהוא עושה.
הדרך להגיע לאמונה כזו, היא להתאמן עליה.
בכל מקרה קטן או גדול בחיים, שלא מתנהל לפי מה שתכננו וציפינו,
לעצור את תחושת האכזבה או התסכול,
ולומר לעצמנו:
'אנחנו מובלים בידיו הטובות של אבא.
הכל לטובה, גם אם כרגע אנחנו לא רואים זאת'.
עצה נוספת שמועילה מאוד היא,
ללמוד מתוך ספרים כמו 'חובת הלבבות' 'אמונה ובטחון'.
ללמד ולשנן עם האשה והילדים פרקי תהילים
כמו 'לדוד ה' אורי' (פרק כ"ז) או 'יושב בסתר'(פרק צ"א) עם פירוש.
הדברים האלו נותנים חוסן וכח, ומחזקים בנו את האמונה והביטחון בבורא.
תוכל לשחזר לעצמך את הסיטואציה שהייתה כשהיית ילד,
וההורים לקחו אותך אל רופא השיניים.
הטיפול היה כואב, רק רצית לברוח משם, אבל ההורים לא נענו לבכיותיך.
היום, כבוגר, אתה מבין למה.
תזכור, כאן למטה אין תשובות, ושם למעלה אין שאלות – הכל ברור ומובן.
מעריך אותך מאוד על הזמן שהשקעת בקריאה ובטוח בך שתיישם ותראה הצלחות!
בברכת בשורות טובות, ושנזכה תמיד לראות את הטוב בהנהגת הבורא.
מאמרים נוספים שיכולים לעזור לך להתמודד בנושא המלחמה:
מה היית עושה אם התמונות של החתונה שלך היו נשרפות >>
הדרך להתמודדות עם תסכול וכאב >>
מה לעשות ולפעול כשיש פחד וחרדה משתקים >>
