בהדרכת החתנים בשיעור על מריבות אני נוהג לדבר על החשיבות של סליחה ובדרך כלל אני שואל את החתנים את השאלות הבאות:
שתף רגע פעולה ונסה לענות על השאלות בעצמך.
מוכן?
נסה רגע להיזכר, האם יש מישהו שאתה לא סולח לו, בחיים?
עכשיו, חשוב. האם הוא יודע מזה?
גם אם הוא יודע שאתה לא סולח לו, האם הוא זוכר את זה?
האם זה מפריע לו כמו שזה מפריע לך?
אתה יודע, כשאתה סולח, אתה עושה טובה קודם כל, לעצמך. כי כשאתה סולח אתה מנקה את הלב שלך מרגשות שליליים.
ואם חלפו כל כך הרבה שנים, ואתה עדיין לא סולח, כדאי לך לסלוח לו, גם אם קשה לך לסלוח בגלל שהוא לא ביקש אפילו סליחה, סלח לו בחינם. כן, תן לו את הסליחה במתנה! אפילו שהוא לא ביקש.
תראה שזה ישחרר אותך וינקה לך את הלב. חבל לסחוב את הרגשות האלו הלאה, לאכול את הלב, כל הזמן.
מי שבעיקר סובל מזה שאתה לא סולח, בדרך כלל זה אתה ולא הוא.
סלח לו, בשבילך!
בזוגיות, כשיש מריבה בבית, בדרך כלל היא נובעת מכך שהציפיות של בני הזוג היו שונות.
ולפעמים עד הפיוס לוקח קצת זמן, וכדאי מאוד עוד לפני שמגיעים לפיוס בדיבור,
קודם כל תסלח בלב, זה מנקה את הלב, ומשחרר אותו, ואז אפשר להתקדם בקלות.
היחס הנכון למריבה בבית, הוא לא להגיע ממקום של רצון לנצח, אלא הוא להגיע ממקום של הפקת לקחים, מתוך הבנה שהייתה כאן חוסר הבנה ותאום, וללמוד להבא איך לדייק ולהתאים את עצמנו יותר.
מכאן החשיבות, שגם אם קרתה טעות גדולה, לסלוח, להבין ולהכיל, כי יש לנו עוד חיים שלמים לחיות…
כך גם הסברתי על השאלה: מדוע אצל המצרים כתוב שדור שלישי יבוא בקהל ה', ואילו אצל בני עמון ומואב אסור להתחתן איתם לכל הדורות?
והתשובה היא, שהמצרים עוללו לנו צער כה גדול, עינו אותנו, העבידו בפרך, הרגו את התינוקות, סבל בל יתואר…
אם לא היינו סולחים להם לעולם, היינו סוחבים אתנו את התחושה של האומללות ושל הקורבנות לנצח. ולנו, להתקדמות שלנו, לחיים שלנו, זה לא היה טוב. לכן התורה מצווה שאחרי שלוש דורות יבואו בקהל ה'.
לעומת זאת, עמון ומואב לא נתנו לנו לחם ומים. זהו מעשה לא טוב, אך הוא לא בעצמה בלתי נסבלת כמו אצל המצרים. לכן עונשם הוא שלא יבואו בקהל ה' לעולם.
כשקורית תקלה בבית, ננסה לסלוח, וכמה שיותר מהר, נזכיר לעצמנו שהכל בהשגחה פרטית, ננקה הלב, ונשחרר את עצמנו. כי יש לנו עוד חיים שלמים לפנינו…
זכור!
הסליחה, היא קודם כל בשבילך.
בהצלחה רבה
מכל הלב,
הרב משה עמר
מו"צ ומדריך חתנים אישי
