למה אצלם נקי כל כך, ואצלנו לא?!

זה יכול לקרות אצלך כך:

אתה גר בבניין קומות, בקומה הרביעית.

בדרך הביתה, אתה עובר בקומת קרקע ומבחין שהדלת של משפחת כהן קצת פתוחה.

מבעד לדלת אתה רואה את הבית שלהם; מסודר נוצץ ומבריק מנקיון.  

תוך כדי שאתה מטפס במדרגות לבית, רץ לך בראש שיח פנימי.

השכנים האלו, משפחת כהן, הם פחות או יותר בסגנון של המשפחה שלנו.

הבעל שם עובד באותו סוג עבודה כמוני, ופחות או יותר אותן שעות.

גם האשה עובדת באותו תחום של אשתי.אפילו הילדים שלנו ושלהם פחות או יותר באותו הגיל.

אז למה אצלם נקי כל כך, ואצלנו לא?!

ואז, כשאתה מגיע לבית אתה אומר לאשתך:

'את מכירה את משפחת כהן, מקומת קרקע?

בדיוק כשנכנסתי לבניין הדלת שלהם הייתה קצת פתוחה [אגב, אני חושב שאנשים משאירים דלת פתוחה רק כשהבית נקי ומבריק… J],

וראיתי איך שהבית שלהם נקי, נוצץ, מסודר ומצוחצח!

למה אצלנו זה לא קורה???'

מה עשית כאן? השוואה.

האם זה שווה להשוות?

מיומנות זוגית כמו גדולים |

בשיעור בנושא מיומנות תקשורת זוגית שאני מעביר לחתנים, בחלק שמדבר על ביקורת,

אני נותן דגש על אחת מהטעויות הנפוצות בהעברת ביקורת,

שהיא: העברת ביקורת בצורת השוואה.

הנה דוגמא נוספת:

בעל חוזר הביתה ומספר לאשתו:

'את יודעת, יש לי חבר בכולל שהוא כל יום מביא ארוחת צהריים מה-זה מושקעת! 

אשתו מכינה לו ארוחה מפנקת של מגש מחולק, עם מנה עיקרית, תוספות, אורז, אפונה, וכאלה. ולפעמים גם עם עוגה או משהו מתוק.'

וגם כאן הוא בעצם רומז להשוואה בין הסנדוויץ המבויש שלו, לארוחה של החבר.

האם להשוות בין המקרה שלך לשל אחרים?

כשאנו רואים שמישהו אחר עושה משהו שאנו לא, או שאישה אחרת עושה לבעלה משהו שאשתך לא עושה, אנחנו בעצם מודדים את עצמנו ואת החיים שלנו ביחס אליהם.

ויש כאן שתי נקודות.

• א. התחושה שלנו ביחס להשוואה, תחושת הקיפוח והתסכול.
• ב. אמירת הביקורת בסגנון של השוואה, כי אנחנו בטוחים שזה מה שיביא את השינוי.

הנקודה הראשונה היא נושא למייל אחר, יזכני ה'.

כעת נתמקד בנקודה השנייה.

כשאנו מעבירים ביקורת בצורה של השוואה, ושואלים: 'למה אצלנו זה לא קורה', 'למה את לא יכולה לעשות לי את אותו דבר',

עצם ההשוואה גורמת לכך שלמרות שיש צדק בדברים, למעשה לא יתבצע כל שינוי,

משתי סיבות.

סיבה ראשונה שכולנו מבינים, וסיבה שניה שהיא טיפ טיפה יותר עמוקה.

ולצורך ההסבר, ניקח דוגמה מחינוך ילדים.

דמיין משפחה שיש בה שני ילדים, יוסף ובנימין.

יוסף הוא ילד אחראי ומסודר מאוד, הבגדים שלו תמיד נקיים ושלמים.

לעומתו, בנימין ילד שובב, 'שלומפר', כזה שמטפס על עצים וקורע מכנסיים מידי שבוע.

כל פעם שהוא שב במכנס קרוע, האם מרגישה חסרת אונים, ואומרת לעצמה: 'לילד הזה צריך לקנות מכנסיים מפלדה!'

יום אחד, כשכשל כח הסבל שלה מלתקן ולקנות מכנסיים, היא מתפרצת: 'למה אתה לא כמו יוסף?! למה אתה כל הזמן קורע מכנסיים?! תראה אותו, איך הוא תמיד נקי ומסודר!'

מה הוא יענה לה?

חשוב לרגע, איך אתה היית מגיב אילו אמא שלך הייתה באה ושואלת אותך למה אתה לא כמו אחיך הגדול בנושא מסוים?

מה התשובה הראשונה שאתה היית עונה לה?

כעת, בדוק עם ענית תשובה בסגנון של אחת מהתשובות הבאות:

'רגע, וכשהוא נשאר בבוקר לישון עד מאוחר ולא קם בזמן, זה כן טוב???'

'כשאני מוכן ללכת לקניות והוא לא מוכן ללכת, את גם צועקת עליו???'

 או:

'אני זה אני והוא זה הוא'

'אני זה לא הוא'

 וכנראה, אלו פחות או יותר התשובות שהוא ענה לה.

עכשיו בוא ננתח מה קרה כאן, והאם שווה לעשות השוואות.

1. הסיבה הראשונה שבגללה לא כדאי לעשות השוואות;

היא כי התגובה שנקבל בדרך כלל היא השוואה נגדית. כמו שתי התשובות הראשונות שהילד ענה לאם.

במילים אחרות, הילד אומר לאמא: 'את לא רוצה שאני אראה לך דוגמאות מנושאים אחרים שבהם הוא לא טוב כמוני, אז בבקשה אל תשווי בינינו'

ובהתאמה, בדוגמא הראשונה, בהשוואה על הבית הנקי של משפחת כהן,

התשובה של האשה יכולה להיות:

'על איזו משפחה אתה מדבר, על כהן מלמטה? אני מכירה אותם טוב. אתה יודע מי מקלח שם את הילדים בבית? הבעל.אתה יודע מי מחליף שם טיטולים? הבעל. 

תגיד, מתי בשנה האחרונה עשית אחד מכל זה??? אם אתה לא רוצה שאני אבקש ממך את כל הדברים האלו, אז בבקשה אל תשווה!'

 וכן בדוגמא של האברך שרוצה ארוחה מפנקת לכולל.

התגובה יכולה להיות:

'אני יודעת למי אתה מתכוון. חבר שלך לוי, שגר בסוף הרחוב? אתה יודע ששם בבית חבר שלך הוא זה שמדיח כלים?אתה יודע ששם בבית חבר שלך הוא זה שעושה את הכביסות?

לכן יש לאשתו זמן להכין כזה אוכל! כאן בבית אני עושה את כל הדברים האלו.אם אתה לא רוצה שאני גם אתחיל להשוות, גם אתה אל תשווה!'

2. והסיבה הנוספת, העמוקה יותר, שבגללה לא משתלם לנו אף פעם לעשות השוואות,

הן שתי התשובות הבאות שהילד ענה לאמא שלו. 'מה את רוצה ממני, אני זה אני והוא זה הוא' או 'אני זה לא הוא'.

האם האמא התנהלה נכון בהשוואה שעשתה? |

כשהאמא השוותה ואמרה לבנימין: 'למה אתה לא כמו יוסף?'

היא ניסתה לגרום לכך שבנימין ישנה את התנהגותו ויפסיק לקרוע מכנסיים.

אך ברגע שהיא עשתה זאת בצורה של השוואה, והוא התגונן: 'אני זה לא הוא'

הוא בעצם נתן לעצמו

חותמת כשרות, עם אישור להתנהגותו.

ככה אני, וזהו. אני אחד כזה שקורע מכנסיים.

כעת ההתנהגות הזו של קריעת המכנסיים מתחזקת אצלו, כי הוא תופס אותה כחלק מהמהות, מהאופי שלו!

גם במקרה של הבעל שאמר לאשתו: 'למה הבית לא נקי כמו אצל השכנים כהן'

והיא מגיבה: 'תסתכל רגע על הדלת של הבית מבחוץ. איזו משפחה כתובה בשלט? כתוב שם כהן? לא. נכון?! אז אני לא גברת כהן. אני זה אני והיא זה היא.'

או בדוגמא של ארוחת הצהריים, כשהיא מגיבה: 'כל משפחה והסגנון שלה. ללוי יש סגנון ולנו יש סגנון.'

האישה בעצם אומרת לעצמה: 'יש לי אישור לא לנקות את הבית/לא להכין אוכל מושקע כי אני לא גברת כהן / כי לנו יש סגנון אחר.'

ההכרזה הזאת רק מחזקת את ההתנהגות הקיימת שלה, במקום לשנות אותה!

מה קרה כאן? המטרה שלנו, לגרום לשני להשתנות, לא הושגה, ולהיפך, רק החמרנו את המצב!

לסיכום:

כשמעבירים ביקורת בצורת השוואה, זוהי התוצאה שמקבלים:

או שהיא מתגלגלת אלינו בחזרה, או שהיא תחזק את ההתנהגות הקיימת.

מסקנה: לא שווה להשוות!

וכיצד בכל זאת עוזרים לשינוי להתרחש?

על כך, כתבתי בעבר כאן >>>.

מאחל לך,

חיים מלאי אושר סיפוק ושמחה!

הרב משה עמר

מו"ץ ומדריך חתנים בהתאמה אישית

כאן בשבילך! כדי שתגיע הכי מוכן בטוח ורגוע ליום החתונה!

לפרטים – 052-7156555

נ.ב.

להצטרפות לרשימת התפוצה וקבלת תכנים מרעננים לזוגיות לחץ כאן! >>

למאמרים קודמים לחץ כאן! >> 

לתיאום פגישת "טעימות מהדרכת חתנים" לחץ כאן! >>