מה כאן הפואנטה?

סוף יום, הילדים ישנים. בעל ואשה יושבים על הספה,

האשה פונה לבעלה ואומרת: 'תשמע מה היה לי היום'

'מה קרה לך?'

'הלכתי בבוקר לקניות בסופר. התחשק לי שתבוא איתי, אבל אתה היית בכולל, אז  הלכתי לבד. בהתחלה התלבטתי אם ללכת למכולת ליד הבית,  או לסופר הגדול שהוא קצת יותר רחוק. בסוף החלטתי ללכת לסופר, כי יותר זול שם ויש מבצעים עכשיו. 

כשהגעתי לחנות, נזכרתי פתאום שנגמר לך השמפו. לא ידעתי איזה שמפו אתה יותר אוהב, הד אנד שולדרס, הוואי או פינוק.'

הבעל מאזין בחוסר סבלנות: נו???

'בסוף קניתי את שמפו פינוק, ומשם התקדמתי בחנות. פתאום פגשתי את חברה שלי, זאת שלא היה לה הרבה שנים ילדים. אתה זוכר שסיפרתי לך פעם עליה? בקיצור, אז נולדה לה תינוקת! היא הייתה ממש חמודה! אמרתי לה מזל טוב, וקצת דיברנו. 

אח"כ הלכתי למקררים של העופות, והתלבטתי מה לקנות, שוקיים או עוף שלם. כי מצד אחד, יותר נוח שוקיים, מצד שני, העוף השלם… בסוף… לקחתי שוקיים. ואז הגעתי לקופה.'

הבעל במתח….

'טוב, אני מגיעה לקופה…'

כאן הבעל בטוח שקרתה איזו פאשלה. אבד הארנק, האשראי לא עבר, או לא היה לה מספיק כסף.

והיא ממשיכה: 'אני מגיעה לקופה… טוב, ארזתי את הכל במלא שקיות,  שילמתי ובאתי הביתה.'

הבעל לא מבין. 'מה שילמת ובאת הביתה? מה קרה?'

היא אומרת: 'לא קרה כלום, פשוט שילמתי וחזרתי הביתה.'

זה ממש לא סיפור בעלמא

פעמים רבות אישה מספרת לבעלה סיפורים, שאין בהם שום פואנטה.

ובסוף הסיפור הוא שואל אותה: 'רגע, אז מה כאן הפואנטה בסיפור?'

רגע, מה זה פואנטה? 

פואנטה זו נקודה, פוינט בלע"ז. 

כלומר, מה כאן הנקודה בסיפור? למה סיפרת לי את זה?

הנה דוגמא לסיפור בלי פואנטה.

תחשוב שאני פוגש אותך, ומספר לך: 

'תשמע מה קרה לי הבוקר. נסעתי היום לכולל, והגעתי לצומת. 

היה רמזור אדום, עצרתי. וכשהוא הפך להיות ירוק, נסעתי'

'ו…?'

'ו…כלום. המשכתי לנסוע'.

אתה בטח מחכה שאני אספר לך שאולי קרתה תאונה, או שפתאום קפצו סוסים למרכז הצומת.

זה סיפור בלי פואנטה.

לפעמים קשה מאוד לשמוע כזה סיפור, שאין בו פואנטה. 

הדבר קשה במיוחד לבעל, כי בעל הוא גבר, מעשי, והוא אומר לעצמו: 'איזו תועלת יוצאת לי מזה שאני שומע את הסיפור הזה? מה התקדמתי בזכותו בחיים?!'

נו, אז למה האישה מספרת לנו את כל הסיפורים האלה?

קודם כל, אשה מביעה יותר. אישה בטבע שלה שיתופית יותר.

היא אומרת, מביעה ושואלת (כמעט) את כל מה שהיא חושבת, מרגישה, רוצה או מתכננת. היא פחות שומרת דברים לעצמה. גם את אמה וחברותיה נהגה לשתף בכל פרט.

כשאיש ואשה נישאים, ניכר ההבדל ביניהם. 

לדוגמא, עומד על השולחן בסלון בקבוק שתייה. שניהם יושבים על הספה, בדיוק מולו. האשה שרואה אותו, תגיד מיד: 'מה הבקבוק הזה עושה פה?' 

היא לא ביקורתית יותר מהבעל, שגם הוא הבחין בבקבוק הזה; אך היא מעלה את התמיהה שלה בקול, בעוד יתכן שגם הוא חשב לעצמו, בשקט : 'מה הבקבוק הזה עושה פה?'

מלבד העובדה שהאשה מביעה יותר, 

אחד הדברים העיקריים שאשה צריכה מבעלה הוא: תחושת שותפות עמו. 

היא רוצה לחוש שהוא נמצא איתה, כל העת. תחושת השותפות מעניקה לה בטחון, שלווה ורוגע נפשי.

הדבר ניכר גם בשוני של תפיסת הנישואין בין איש לאישה.

אדם הראשון נברא כאדם שלם, עצמאי, בודד בעולם. לעומתו, האשה נבראה כחלק ממנו, היא מעולם לא הייתה לבד, תמיד הייתה חלק ממשהו. 

גם היום, הטבע הזה נשאר. 

אישה חיה את בעלה, ואילו בעל חי עם אשתו.

עבור האשה, הבעל הוא כל עולמה. עליו היא חושבת, סביבו מתכננת כל מה שרואה, קונה, עושה. רגשית, היא תלויה בו כדי להרגיש בטוחה ומוגנת.

עבור הבעל, האשה היא חלק מעולמו. חלק משמעותי וחשוב מאוד, אומנם, אך הוא טרוד בעניינים שונים ונוספים מלבדה. הוא נברא בצורה כזאת, כדי שיוכל להיות מספיק חזק ויציב להכיל אותה. אילו היה גם הוא תלותי בה, לא הייתה אשתו יכולה להישען ולהיתמך בו. 

בגלל השוני הזה, לעיתים מתקשה הבעל להבין את אשתו, כשהיא מבקשת להיות שותפה גם בפרטים חסרי חשיבות בחייו. 

'אז מה אם לא סיפרתי לך שפגשתי את שימי איציק אתמול? שכחתי. למה זה חשוב? מה זה משנה?' 

והיא, עלולה להיעלב. 'איך לא אמרת לי?! בטח שאני רוצה לדעת מה עובר עליך כשאתה בעבודה!"  

כיון שאישה חיה את בעלה כל העת, אז גם עכשיו, כשאתה בכולל והיא צריכה לצאת לקניות לבד, למרות שבשכל היא מבינה שאתה לא יכול להיות איתה כעת, היא חושבת עליך הרבה. 

אם היא עברה סיטואציה או הרפתקה בסופר, התלבטה או רצתה להתייעץ אתך על משהו, בכל תחנה ותחנה היא מרגישה כמה אתה חסר לה.

והמחשבות שלה בכל שלב הן – מה אתה היית עושה באותה בסיטואציה.

היא מתלבטת, איזה שמפו היית לוקח?

במפגש עם החברה היא אומרת לעצמה: 'בטח היית מתקשר לבעלה, ואומר לו מזל טוב' 

וכשאתה לא נמצא שם, החוויה הזו של הקניה בלעדיך יוצרת אצלה חסר. 

והדרך שלה להשלים את החסר היא, עכשיו כשהיא יושבת אתך בערב על הספה, ומשחזרת את כל חווית הסופר אתך יחד. 

כי הנה, עכשיו אתה נמצא כאן אתה, והיא רואה את החיוך שלך, את הבעת הפנים שלך, שומעת את דעתך. את כל החסר שהיא חשה באותה סיטואציה, היא מנסה להשלים אתך כעת.

זהו הצורך הנפשי שלה, שרק אתה מסוגל להעניק לה כעת. 

ההקשבה שלך נותנת לה תחושה עמוקה של קשר וחיבור אליך. 

אתה ודאי רוצה לתת לה את המתנה הזו.

איך תעשה זאת בצורה מושלמת?

ע"י הקשבה פעילה ואפקטיבית. 

כשאתה מאזין קשוב ומרוכז בסיפור, ומשתתף בחוויה כאילו היא קורית כעת.

'אבל רגע, אז איזה שמפו קנית בסוף?'

'וכמה התינוקת שוקלת?'

יוצא שבעצם אתה כרגע עורך סיור קניות וירטואלי בסופר, יחד איתה.

כך אתה עוזר לה להשלים את כל החסרים שנוצרו אצלה, כשלא היית לצידה.

אז מהיום אל תשאל 'מה כאן הפואנטה',

כי עצם הסיפור וההשתתפות וההקשבה שלך לסיפור הזה, היא היא הפואנטה.

הבנת את הפואנטה? 

בהצלחה!

הרב משה עמר

מו"ץ ומדריך חתנים לחיים איכותיים

כאן בשבילך! כדי שתגיע הכי מוכן ורגוע ליום החתונה!